אגא נ' אבו בכר

בפני בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

1. התובע הגיש לבית משפט זה תביעה כנגד הנתבע ביום 10/4/18 בתיק מס' ת"ק 31339-11-16 (להלן – התביעה הראשונה). הנתבע הינו עו"ד שהתובע שכר את שירותיו לטיפול בנכס שלו. בתביעה הראשונה עתר התובע לחיוב הנתבע להשיב לו את שכה"ט ששילם לו מאחר ולא פעל, לטענתו ,בעניינו.

2. ביום 19/10/17 הסתיימה התביעה הראשונה בפשרה בה נקבע כי הנתבע ישלם לתובע סך של 2,250 ₪ לסילוק מלא וסופי של התביעה, ובכפוף להצהרת התובע שאין לו ולא תהיינה לו תביעות ו/או תלונות נוספות בכל הקשור לסכסוך נשוא התביעה הראשונה.

התובע הצהיר כאמור לפרוטוקול.

3. בתיק שבנידון עותר התובע לחיוב הנתבע בסך של 15,000 ₪ עבור עוגמת נפש שנגרמה לו בגין שקריו של הנתבע בדיון בתביעה הראשונה, לטענתו, ובגין הוצאות שהיו לו ששילם לעו"ד שיגיע לדיון ביום 19/10/17, ובגין אי הזמנת העדה גב' מרים עמבר שהיתה צריכה להעיד בדיון.

4.ראשית דבר אציין כי לנוכח סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, הקובע כי בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור לסדרי משפט הנהוגים במקום אחר, קיימת מחלוקת בפסיקה בשאלה האם פסק דין שניתן בבימ"ש לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין.

בשאלה זו, נוטה אני לקבל את שיטתו כב' השופט רובינשטיין שקבע ברע"א 1958/06 סויסה נ' חב' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (פסק הדין מיום 20/10/06):

"לא יתכן שהחלטת בית משפט מקצועי, שהוא חלק ממערכת בתי המשפט של המדינה, שהתובע הגיש תביעה בו בעיניים פקוחות, ובית המשפט שמע את הצדדים, עיין בחומר שלפניו, שקל והכריע את הדין, תהא כלא היתה – וניתן יהא לפתוח מחדש את הספר כאילו עולם כמנהגו הקודם נוהג. צדק אינו רק צדקו של צד אחד, אלא של כולי עלמא."

[ראה גם: פסק דינו של כב' השופט ריבלין ברע"א 1170/08 עיריית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, (פסק הדין מיום 9.6.10)].

גישה זו עולה בקנה אחד עם תכליותיו של כלל השתק העילה.

בע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' רחל צוברי (פסק הדין מיום 15.12.2015) (להלן – עניין צוברי).

"לכלל השתק העילה שתי תכליות מרכזיות: מניעת הטרדות חוזרות של בעל-דין בגין אותה עילה ומניעת עומס-יתר על בתי המשפט מפני קיום התדיינויות נוספות בעניינים שכבר הוכרעו (ראו: ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ, פ"ד נה(4) 18, 24 (2001); נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 15-14 (1991) (להלן: זלצמן)). התנאי המרכזי להפעלתו של ההשתק האמור הינו שהעילה בשתי התביעות תהא זהה, במנותק משאלת הדמיון בין הסעדים המתבקשים (ראו: עניין קלוז'נר, בעמ' 587-585), כאשר הזהות בין העילות נבחנת בצורה מרחיבה (ראו: ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות, [פורסם בנבו] פיסקה 24 (05.01.2011))."