ת"ק 13932-07-14 שרשבסקי ואח' נ' עיריית ירושלים

התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה בגין הוצאת לשון הרע ורשלנות.

התובעים הם בני זוג. התובעת 1 היא בעלת רכב שמספרו 41-629-09.

בין השנים 2004-2011 נרשמו לחובת התובעת 1, על ידי הנתבעת, 28 דו"חות בגין חניה בניגוד לחוק. הדו"חות לא שולמו על ידי התובעת 1, ועל כן ביום 6.2.13 הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק של התובעת 1, אשר משמש כחשבון משותף לשני התובעים. סכום העיקול עמד על 7,432 ש"ח (להלן: "העיקול הראשון").

התובעת 1 כופרת בחלק מהדו"חות. התובעים שלחו לנתבעת ביום 28.5.13 מכתב בו טענו כי חלק מן הדו"חות נרשמו לחובתם שלא כדין. ביום 4.6.13 השיבה הנתבעת לתובעים במכתב שנשלח אליהם ובו דחתה את טענות התובעים.

התובעת 1 לא שילמה את הדו"חות שנרשמו לחובתה, ולמעט המכתב הבודד שנשלח ביום 28.5.13, לא נקטה בשום פעולה אחרת שתכליתה להסדיר את חובותיה, וזאת, על פי הנטען בכתב התביעה, מחמת חוסר זמן.

לתובעים אין טענות באשר קיומה של הצדקה לכאורית בהטלת העיקול הראשון על ידי הנתבעת.

בחלוף הזמן נרשם לתובעת 1 דו"ח חניה נוסף, שאף הוא לא שולם.

ביום 22.6.14 הטילה הנתבעת עיקול נוסף לחובת התובעת 1 על חשבון הבנק המשותף לתובעים, על סך 9,640 ש"ח (להלן: "העיקול השני").

על פי הנטען על ידי התובעים, הטלת העיקול הנוסף נעשתה שלא כדין וללא כל צורך בשעה שכבר היה קיים עיקול אחד שהוטל על חשבון הבנק של התובעים. לטענת התובעים, הטלת העיקול הנוסף מהווה פרסום לשון הרע. לטענתם, הדבר גרם להם לביזוי והשפלה מול הבנק, שכן היה בהטלת העיקול הנוסף כדי להציג בפני הבנק וצדדים שלישיים, כגון חברות אשראי, מצג שווא לפיו התובעים עברו עבירות חניה רבות נוספות מעבר לעבירות הרבות שבגינן הוטל העיקול הראשון. התובעים טענו עוד כי פרסום זה גרם נזק לשמם הטוב, ובפרט לנוכח המקצועות בהם עוסקים - התובעת 1 היא קלינאית תקשורת והתובע 2 הוא עורך - דין.