ת"ק 13923-05-14 אואזנה נ' שקד

1.לפניי תביעה כספית במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבע להשיב לה כספי הלוואה שנטל ממנה בשלהי שנת 2013 בסך 30,000 ₪.

2.לטענת התובעת, כפי שעולה מכתב התביעה, ההלוואה ניתנה על רקע יחסים מסחריים שנקשרו בין הנתבע לאחיה של התובעת במסגרת ניהול עסק מסוג פיצוציה הידוע בשמו המסחרי "בומבה" ביישוב אדם בגבע בנימין. במסגרת ניהול העסק, התחייב אחיה של התובעת, מר יורם עובדיה, לשלם סך של 200,000 ₪ בתוך מועד קצוב. במהלך אותה תקופה פנה הנתבע אל התובעת בבקשה לקבלת הלוואה על סך 30,000 ₪ וזאת לשם רכישת מכשיר טוטו. בתאריך 16.10.13 נאותה התובעת להלוות לנתבע את הסך הנ"ל מתוך אמון מלא כי סכום זה יושב לה.

3.בסופו של יום השותפות העסקית לא צלחה והצדדים נאלצו לפרקה באופן שהנתבע ימשיך בניהול העסק בכוחות עצמו. הצדדים חתמו על הסכם בעניין זה ביום 3.11.13. במסגרת הסכם זה התחייב אחיה של התובעת "שלא להתקרב לעסק ו/או להפריע ו/או לפגוע בכל צורה או דרך בעסק או בנתנאל". כמו כן, סוכם בין הצדדים כי התובעת תשמש כערבה לקיום התחייבויות אחיה וכן, תעמיד סכום ההלוואה שהעניקה לנתבע "כבטוחה למשך 6 חודשים מיום החתימה על הסכם זה".

4.לטענת התובעת לאחר תקופה קצרה החליט הנתבע למכור את העסק. נוכח האמור, אשתו של אחיה נטלה את מכשיר הטלוויזיה שהיה שייך לאחיה ואשר נודב לעסק כל עוד היה פעיל. הנתבע בחוסר תום לב ניגש למשטרה והגיש תלונה בדבר גניבת הטלויזיה. לאחר בירור העניין הוחלט לסגור את התלונה במשטרה. משכך, הואיל ואחיה של התובעת עמד בהתחייבויותיו ולמעשה נוכח סגירת העסק התחייבויותיו התייתרו, פנתה היא לתובע לצורך השבת כספי ההלוואה. לאחר פניות רבות הסכים הנתבע להשיב לתובעת סך מחצית מסכום זה בלבד, זאת, ללא כל הצדקה. מכאן התביעה.

5.הנתבע מכחיש בכתב ההגנה שהוגש מטעמו טענות התובעת וטוען, כי אחיה של התובעת לא עמד בהתחייבויותיו כלל ואף גנב לדבריו כספים רבים עובר לתקופת השותפות העסקית ביניהם. כמו כן, אחיה של התובעת הגיש שתי תביעות סרק לבית הדין האזורי לעבודה. עוד ציין, כי התנהלותו של הנתבע הסבה לו נזקים רבים. עוד ציין הנתבע, כי אחיה של התובעת הוא זה שביקש מהתובעת את ההלוואה ולא הנתבע. לדבריו, השותפות העסקית בינו לבין אחיה של התובעת לא צלחה הן בשל הפרת התחייבויותיו של אחיה והן בשל התנהגותו הפלילית בפעולות שביצע כלפיו כגון סחיטה, גניבה, איומים, התחזות וכו'. כמו כן, אחיה של התובעת הפר את ההסכם בשורה של הפרות שפורטו בכתב ההגנה.

6.בדיון שהתקיים בפני ביום 22.1.15 במעמד הצדדים שבו הצדדים על טענותיהם.

התובעת העידה בפניי. לדבריה, הלוותה לנתבע סך של 30,000 ₪ שכן, הוא היה בן בית אצלה וזו לא הפעם הראשונה שהלוותה לו כספים והואיל והוא תמיד השיב לה את כספי ההלוואה, נתנה בו אמון. התובעת הציגה את טופסי ההעברה הבנקאית לנתבע בבית המשפט. עוד מסרה התובעת במהלך עדותה כי הנתבע היה מצוי בסכסוך עם אחיה בעקבות ניהול שותפות לעסק ושהסכימה שסכום ההלוואה ישמש כבטוחה להתחייבות אחיה במסגרת פירוק השותפות, שלא להפריע לניהול העסק על ידי הנתבע. אחרי כשבועיים ממועד החתימה על הסכם פירוק השותפות, הנתבע מכר את החנות אך לא השיב לה את כספה.

בעדותו, הודה הנתבע בפניי כי נטל מהתובעת הלוואה על סך 30,000 ₪, אך לטענתו לא היה צריך להשיבם שכן, התובעת חתמה על ההסכם בגמירות דעת מלאה לפיו, העמידה את סכום ההלוואה כערבון שלא תהיינה הטרדות מצד אחיה. דא-עקא, כי לאורך כל התקופה היו איומים והטרדות. לטענת הנתבע, אחיה של התובעת ואשתו הגישו שתי תביעות סרק לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעטיין נאלץ להתגונן ולהוציא הוצאות הגנה משפטית בסך של 15,000 ₪.

דיון ומסקנות: