ת"ק 13854-05-16 רומנו ואח' נ' לאומי קארד בע"מ ואח'

בקליפת אגוז, עולות במחלוקת הנפרשת בתביעה שלפניי ארבע שאלות, כדלהלן.

הראשונה היא: האם על פי הדין הנתבעת בענייננו, חברה ישראלית הסולקת אשראי (שניתן על ידי מנפיקת כרטיס החיוב בחו"ל) בגין עסקה למתן שירותי תיירות בארץ, רשאית לשלול בדיעבד (לקזז) מהתובעת בענייננו, בית העסק - את התמורה הכספית שגבה בית העסק (באמצעות שירותי הנתבעת) בגין התחייבותו בעסקה; וזאת - אך ורק על בסיס טענת הלקוח (התיירת – הצד השלישי בענייננו) כי היה כשל בתמורה שניתנה לו, בנסיבות שבהן קיימת מחלוקת בין הספק (בית העסק) ללקוח לגבי קיומו של כשל תמורה?

וככל שהתשובה היא, שקיומה של "הרשאה" זו תלוי בתוכן ההסכמה בין החברה הסולקת לבין בית העסק, השאלה השנייה הנשאלת היא: האם הוכח שעל פי המוסכם בין הצדדים בענייננו [שבעיקרו מרוכז ב"הסכם בית עסק" שהציגה הנתבעת (להלן: "ההסכם")] קיימת הרשאה כאמור?

ואז, ככל שימצא כי על פי המוסכם בענייננו קיימת הרשאה כאמור, בשלישית ישאל: האם בתנאי החוזי המקים את ההרשאה מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד? וברביעית, בכל מקרה, ישאל: האם, בנסיבות ענייננו, פעולתה של הנתבעת, החברה הסולקת - באופן בו פעלה - איננה חורגת מהמוסכם בין הצדדים או מהווה הפרת המוסכם?

אקדים את סופו ואומר כבר עתה, כי כמפורט להלן - דין התביעה בענייננו - להתקבל; שכן, מצאתי כי אין בדין הנחיה המקנה - אוטומטית - לחברה הסולקת הרשאה כאמור, בנסיבות סליקת אשראי שניתן על ידי חברה מחו"ל; הדבר מסור ותלוי בהסכמות בין החברה הסולקת לבין בית העסק. לא מצאתי שהוכח בענייננו תוכן ההסכמה - בכל הקשור לקיומה של ההרשאה לה טוענת הנתבעת וטיבה; ומכל מקום, מצאתי כי, ככל שכן נטען שניתן לקרוא את קיומה של ההרשאה בנסיבות ענייננו בהוראת התנאי שנטען מטעם הנתבעת שמקים אותה [ס' 41 להסכם], הרי שמדובר בתנאי שיש בו בשים לב למכלול תנאי ההסכם ולנסיבות כמו שנוצרו בענייננו, משום יתרון בלתי הוגן [כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982] של הספק (החברה הסולקת), שעלול להוביל לקיפוח לקוחותיו (בתי העסק); ועל כן, אין לאוכפו בענייננו כפי הפרשנות שהנתבעת מציגה לו. את ההוראה של סעיף 41 להסכם יש לקרוא בענייננו, כמבטיחה לתובעת את יומה בהוכחת זכותה לשמירת הכספים שגבתה בגין עסקה [שלגבי קשירתה – אין מחלוקת]; עסקה – שבה לטענתה היתה ערוכה ונכונה ליתן ללקוח תמורה בגין הכספים שגבתה ממנו באמצעות כרטיס החיוב.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. בענייננו עסקת יסוד שנקשרה בין הגב' פנינה דוקטש, אשר הינה הצד השלישי בענייננו (להלן: "הלקוחה"), לבין התובעת, אשר הינה המנהלת והבעלים של מלון דירות בנווה צדק הנקרא "וילה וילינה" (להלן: "המלון"). ביום 13.08.15, הלקוחה הזמינה תוך מתן פרטי כרטיס אשראי זר - לה, לבעלה ולבנם הבוגר, שהות באחת מיחידות הלינה במלון – סוויטת "הפשוש", למשך 16 לילות – מיום 24.12.15 ועד 9.1.16, וזאת כנגד התחייבות לתשלום סך כולל של 3,200$ (להלן: "העסקה").

2. הלקוחה הגיעה לבית המלון ביום 24.12.15; והתובעת מעידה: "הלכתי איתה לדירה ומסרתי לה את הדירה, הראיתי לה איפה יש שירותים נלווים." [ש' 22-23 בעמ' 6 לפרו']. באותו יום, בשעה 16:47, כותבת הלקוחה לתובעת במייל, כדלקמן:

   "תודה על העזרה

   יש כמה דברים