ת"ק 13763-09-16 אבוחצירא נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

בתאריך 24/8/16, בסמוך לשעה 18:30, התגלתה תקלה ברכבו של התובע, עת שהה עם בני משפחתו בתל אביב.

מאחר שרכבו של התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה שכללה גם מתן שרותי גרירה, התקשר התובע לנתבעת על מנת להזמין גרר שיגרור את הרכב למוסך במעלות (להלן: "המוסך").

לטענת התובע כאשר הזמין את הגרר נאמר לו כי למחרת בבוקר יובא רכבו למוסך. בפועל הובא הרכב למוסך רק ביום 26/8/16, לאחר השעה 10:00.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 30,000 ₪, זאת כפיצוי לעוגמת הנפש, העצבים והטרטורים שנגרמו לו, לטענתו, כפי שפורטו בהרחבה בכתב התביעה.

בדיון שהתקיים ביום 8/12/16 לא התייצבה הנתבעת, למרות שהוזמנה, לכאורה, כדין ואף לא הגישה כתב הגנה. לכן, לאור הוראות תקנות 10 ו 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, זכאי התובע כי יינתן פס"ד במעמד צד אחד בלבד.

מאחר שהתביעה הינה לתשלום פיצוי כספי על נזק שנגרם לתובע, לטענתו, מצאתי לנכון לשמוע את עדותו, כדי שיוכיח את גובה הנזק. כאשר התבקש לפרט איך הגיע לסכום של 30,000 ₪ אותו הוא תובע, הוא השיב: "הוצאות ביהמ"ש, הפסד 3 ימי עבודה. אני משתכר בממוצע 18,000 ₪ נטו לחודש. נסיעות במונית ממעלות הלוך וחזור (התובע מתגורר בנהריה והמוסך נמצא במעלות – מ.א), סה"כ 60 ₪ והיתר זה עוגמת נפש". כאן המקום לציין כי בכתב התביעה אין זכר לטענה של הפסד ימי עבודה. עוד ראוי לציין כי בהמשך הודה התובע כי הפסיד 2 ימי עבודה ולא שלושה.

עפ"י החלטתי מיום 8/12/16 המציא התובע תלוש שכר של חודש אוגוסט 2016. לתלוש השכר צירף התובע בקשה ליתן "...פסק דין ראוי בתקווה שהביטוח יבין לא לפגוע ולגרום לאנשים עוגמת נפש ולשקר להם בפנים ואפילו לא מבקשת סליחה...".

מעיון בתלוש השכר שהמציא התובע עולה כי שכרו היומי מסתכם בסך של 459.90 ₪ ברוטו. עוד עולה מעיון בתלוש השכר כי אחוז המס השולי הוא 34%. היינו שכרו היומי נטו הינו כ 305 ₪ והפסדו הכספי בגין שני ימי היעדרות (שאגב שולמו לו כימי חופשה שנתית) הוא 610 ₪.