ת"ק 13428-03-15 סובול נ' מנשירוב

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ע"ס של 11,000 ₪ בגין הפרשי שכר טרחה .

לטענת התובע הנתבעת לא עמדה בהסכם שחתמה מולו, ושילמה לו 4,290 ₪ בלבד .

מכתב התביעה עולה כי הנתבעת פנתה לתובע לטיפול בשתי תביעות, האחת כנגד חברת מוריה והשניה כנגד חברת התאמה. התובע החתים את הנתבעת על הסכם בשפה העברית והרוסית על פיו, בין היתר, גם אם תגיע לפשרה, תשלום לו סך של 15% מהתחשיב שהכין ולא מהפשרה.

הנתבעת הגיעה לפשרה עם חברת מוריה על פיה קיבלה סך של 25,000 ₪ וכן קיבלה פסק דין בהתאם לסעיף 79 א לחוק בהליך כנגד חברת השמה, בסך של 10,500 ₪ והינה מסרבת לשלם לתובע לפי דרישתו אלא בהתאם לסכומים אותם קיבלה בפועל. לשיטתה של הנתבעת, שילמה לתובע סך של 6,000 ₪, שיש בו כדי לכסות את מלוא תביעתו (15% מסכום הפשרה).

התובע מפרט ארוכות בכתב תביעתו את הדין והדברים שהתנהלו בין הצדדים לאורך השנים ולטענתו הנתבעת ידעה מה הינה אמורה לשלם ולא עשתה כן.

הנתבעת טוענת כי התובע הציג את עצמו כעורך דין וכי הוסכם בין הצדדים כי יקבל רק את האחוזים מהסכומים שיתקבלו בפועל.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

הנתבעת חתמה על הסכם אל מול התובע, אותו הסכם גם נחתם זמן מה לאחר מכן על ידי בעלה וחזקה כי הנתבעת ובעלה הכירו את תנאי ההסכם עליו בחרו לחתום שוב. הנתבעת לא הכחישה את חתימתה על גבי ההסכם בעת הגשת כתב ההגנה ורק בדיון העידה כי החתימה אינה שלה. אינני מקבלת את עדותה זו של הנתבעת, שהועלתה רק עתה ובוחרת להאמין לתובע כי הנתבעת אכן חתומה על ההסכם. משחתמה הנתבעת על ההסכם , חזקה כי הבינה על מה הינה חותמת, מה עוד כי המסמך נוסח גם בשפה הרוסית, אותה מבינה הנתבעת. הנתבעת לא הציגה כל תיעוד בדבר שינוי תנאי ההסכם ולכן חתימתה מחייבת אותה. יצויין כי גם ללא אישורה של הנתבעת כי הינה חתומה על ההסכם, התרשמתי כי היא מכירה את ההסכם והאמור בו היטב, גם אם לא מסכימה לו.