ת"ק 13224-12-14 כהן נ' עומר ואח'

בתאריך 20.8.14, בטירת הכרמל, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהוג על ידה ובין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 2.

הנתבעת 2 שוחררה מלהתייצב בביהמ"ש, כאשר הודיעה כי הינה המבטחת של שני הרכבים המעורבים בתאונה וכי תכבד כל החלטה של ביהמ"ש, כפי שתינתן.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אך פירט את טענות הגנתו בפתחה של ישיבת ההוכחות.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות, הנני קובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע לקרות התאונה, כפי שיפורט:

אין חולק כי התובעת יצאה ממקום חניה, כמופיע בקצה הקיצוני המרוחק של התצלום הראשון בנק/2, כאשר הינה פונה שמאלה כיוון נסיעתה וכאשר בדרכה הינה חולפת על פני החניון ממנו ביקש לצאת הנתבע, כמופיע בתצלום העליון שבנק/2 וכאשר מסלול נסיעתו של הנתבע מסומן בתצלום זה בחץ.

כן אין חולק כי על הנתבע, ביציאתו ממקום החניה שלו, היתה מוטלת החובה ליתן זכות קדימה לכל הרכבים הנוסעים בדרך אליה ביקש להיכנס.

הנתבע לא כפר בכך, אך גרס כי עצר את רכבו כדי ליתן זכות קדימה ובעומדו כך – הגיעה התובעת ופגעה ברכבו שלו.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את טענת התובעת כי בחולפה על פני היציאה מהחניון ממנו הגיע הנתבע, כאשר התובעת כבר חלפה עם חלק הארי של רכבה על פני היציאה מהחניון, יצא הנתבע אל תוך תחומי הדרך ותוך כדי נסיעתו כך, פגע עם הפינה הקדמית ימנית שלו בדופן האחורי שמאלי של רכב התובעת.

רכבו של הנתבע נראה בעצירה בתוך תחום הדרך בה נסעה התובעת, כעולה מהתצלום שהוגש וסומן נק/1.

הנני דוחה את טענת הנתבע כי התאונה התרחשה כאשר רכבו היה בעצירה ואילו רכב התובעת התקרב אל רכבו או סטה אל רכבו ופגע בו.