ת"ק 13200-02-16 תורג'מן נ' טביט

 1.התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבע ע"ס 8,800 ₪.

התובע טען בתביעתו כי ביום 24/1/16 נפגש עם הנתבע בכרמיאל והודיע לנתבע כי ברצונו לרכוש ממנו את רכבו ואף סוכם על מחיר של 125,000 ₪.

התובע טען שסוכם בינו לבין הנתבע להיפגש בעוד יומיים במכון שגב לבדיקת הרכב ואכן כך היה.

לטענת התובע, לאחר בדיקת הרכב, סוכם על הפחתת הליקויים מהסכום שסוכם וזאת בלחיצת יד וסוכם ע"ס 122,000 ₪, 120,000 ₪ בשיק בנקאי ועוד 2,000 ₪ במזומן.

התובע הכין שיק בנקאי ע"ש הנתבע.

הנתבע מסר לתובע שהוא יבדוק מול משרד הביטחון מתי ניתן לבטל את השעבוד שעל רכבו, שהוא רכב לנכה.

נטען כי לאחר הבדיקה התובע ניסה ליצור קשר עם הנתבע על מנת להשלים את העסקה והוברר לו שהנתבע פרסם את הרכב למכירה ביד 2.

התובע ציין בתביעתו כי ביום 28/1/16 הנתבע הודיע לו שהוא לא מעוניין להשלים את העסקה עמו, וכי הוא יכול לקבל תמורה גבוה מהתמורה שהתובע מעוניין לשלם.

התובע תבע בתביעתו סך 8,800 ₪ לכיסוי עלות הבדיקה, הפסד ימי עבודה בסך 4,000 ₪, הוצאות עו"ד בסך 200 ₪, עוגמת נפש בסך 3,000 ₪ והוצאות בסך 1,000 ₪ בגין הכנת התביעה והגשתה.

2.הנתבע טען כי הוא מסר לתובע שהשעבוד על רכבו יבוטל ביום 22/2/16 וכי בהתחלה דובר על תמורה בסך 137,000 ₪, וכי התובע התעקש לבצע את הבדיקה והוא אכן ביצע את הבדיקה ולאחר ביצועה הנתבע הסכים למכור לתובע את הרכב תמורת 128,000 ₪ לאחר לקיחת האביזרים שהושקעו.

הנתבע טוען שהתובע לא הסכים לשלם לו סך של 128,000 ₪ תמורת הרכב ולכן הוא פרסם אותו ביד 2.

הנתבע טען כי הוא הודיע לתובע כי ברצונו למכור את הרכב בסך 128,000 ₪ וזאת אחרי 21/2/16, אולם התובע לא הסכים לכך והחל לאיים על הנתבע.

3.אביו של הנתבע, שהוא גם אפוטרופסו להיותו נכה צה"ל, העיד כי התובע ביקש לקנות את הרכב תמורת 122,000 ₪ והוא לא הסכים לכך, וכי הוא לא ישאיר את האביזרים הנוספים שברכב לטובת התובע ללא כל תשלום.

דיון והכרעה:

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שהתנהל בין הצדדים משא ומתן לרכישת אולם, משא ומתן זה לא הבשיל ל"הסכם מכר".