ת"ק 12096-06-15 אמסלם נ' בלי ואח'

ביום שישי 9.4.15, בשעת בוקר מוקדמת מאוד (סביבות 04:00), ברח' אבשלום בחדרה, ארעה תאונת

דרכים בין רכבו של התובע מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 67-732-52 (להלן: "רכב התובע") לבין רכבו

של נתבע 1 מ.ר. 68-508-68 (להלן: "רכב הנתבעים") בו נהג באותה עת נתבע 2 שהוא בנו.

על פי גרסאות שני הנהגים המעורבים, מדובר בתאונה שארעה במהלך עקיפת רכב הנתבעים את רכב התובע ואולם בעוד שהתובע טוען כי נתבע 2 "נסע במהירות מטורפת, עקף וחתך אותו" ובתוך כך פגע בחלק השמאלי קדמי של רכבו, טוען נתבע 2 כי בשלב שבו הוא השלים את העקיפה וביקש לחזור לנתיב נסיעתו, סטה התובע שמאלה מבלי לאותת ופגע בכנף הימנית אחורית של רכבו.

נתבע 1 אשר לא נכח במקום התאונה בעת שארעה, טען בעדותו בפני כי בשיחתו עם התובע מיד לאחר התאונה, אמר לו הלה כי הוא "עוד מעט היה הורג את בנו במכות על איך שהוא נוסע בכביש" וטען כי נתבע 2 עקף אותו. התובע אישר את רוח הדברים באמרו: "בקשתי ממנו (נתבע 2 – ר.ס.מ) את הטלפון של אביו כדי שידע איך הוא נוהג... אמרתי לו שהבן שלו נוסע כמו מטורף על ההגה...". ביחסו את האחריות לתאונה לתובע, אמר נתבע 1: "כל מה שקרה לרכב שלי זה שעפה לו הצלחת של הגלגל האחורי ימני בגמר העקיפה. התובע סטה מהנתיב כנראה וזה מספיק. אני בכלל לא הגשתי על זה תביעה, דיווחתי לחברת הביטוח". ואכן, גם בדיווח שנמסר מטעם הנתבעת לחברת הביטוח שלהם (שצילומו הוצג בפני במהלך הדיון על ידי נציג חברת הביטוח), טען נתבע 2 כי במהלך עקיפתו את רכב התובע סטה הלה מנתיב נסיעתו ופגע ברכבו.

לתמיכת גרסאותיהם הגישו הצדדים לעיוני תצלומים צבעוניים שיש בהם כדי להמחיש את אופי

ומיקום הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב.

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתי היא כי מדובר

בתאונה שארעה באופן שתואר על ידי התובע אשר גרסתו נשמעה לי מהימנה והגיונית והיא

מתיישבת גם עם הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב כתוצאה מן המגע ביניהם – סימני שפשוף ומעיכה

בכנף השמאלית קדמית של רכב התובע וסימני שפשוף ארוכים הנמשכים מהדלת הימנית אחורית

ועד לכנף הימנית אחורית של רכב הנתבעים.

העובדה שרכב הנתבעים נפגע פגיעת שפשוף לאורך צידו הימני אחורי (דלת וכנף), תואמת את טענת התובע לפיה רכב זה "חתך אותו" במהלך העקיפה, שהרי לו היה התובע סוטה מנתיב נסיעתו אל נתיב נסיעת נתבע 2 בשעה שזה "משלים את עקיפתו ומנסה להתחמק ממנו" (כפי שטען – ר' עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 8), כי אז אמורה היתה תמונת הנזקים להיראות שונה.

התוצאה היא, אם כן, שאני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום התביעה שהוכח – הנזק לרכב בסך 8,367.39 ₪ ושכר טרחת השמאי בסך 500 ₪, בסה"כ 8,867.39 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד לתשלום בפועל ו- 500 ₪ נוספים בגין הוצאות המשפט. ₪.