פור נ' סלמאן ואח'

הנתבעת שכרה מאת התובע בית לצורך מגוריה וכדי לנהל בו גן ילדים.

לטענת התובע איחרה הנתבעת בהחזרת המושכר לידיו בתום תקופת השכירות וכן הותירה בו נזקים, אותם לטענתו נדרש לתקן טרם כניסת השוכרים החדשים. בגין האמור הגיש תביעה על סך של כ-19,000 ₪.

מנגד טענה הנתבעת כי עזבה את המושכר באיחור של חודש ימים לאחר תום תקופת השכירות על-פי החוזה וזאת בהסכמתו של התובע. עוד טענה כי ניקתה את המושכר וצבעה אותו וכי התובע לא פנה אליה לאחר עזיבת המושכר כדי להצביע על נזקים בו.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך ככל שיידרש.

התביעה הוגשה גם נגד הנתבעים 2 ו-3, הם ערבים להתחייבויותיה של הנתבעת מכוח הסכם השכירות. לטענתם מעולם לא פנה אליהם התובע קודם להגשת התביעה. יוער כבר בשלב זה כי משלא מוצתה התביעה נגד הנתבעת כשוכרת, לא היה מקום בשלב זה להגיש התביעה נגד הערבים. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3.

המחלוקת בין הצדדים היא בדבר זכאותו של התובע לפיצוי מאת הנתבעת לגבי תקופת השכירות ונזקים לכאורה שנותרו במושכר.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.