יובל נ' ר.א.מ. סנטר בע"מ - פסקדין

1. התביעה

התובע, בעל מספר טלפון סלולארי ***********, הגיש תביעתו הכספית לבית משפט לתביעות קטנות על פי סעיף 30א לחוק הבזק שידורים ותקשורת המכונה "חוק הספאם," כנגד הנתבעת, לפיצוי בסך של 5,000 ₪, בגין חמישה דברי פרסומת אשר קיבל מהנתבעת, בניגוד להוראות החוק.

התובע תבע 1,000 ₪ בגין כל פרסום, בבחינת פיצויים ללא הוכחת נזק.

העתקי הפרסומות אשר שוגרו אליו צורפו כנספח לתביעה.

מעיון בפרסומים עולה זהות הנתבע ותוכן פרסומי. מעיון בפרסומים עולה, כי הפרסום הראשון שוגר ביום 2.4. לאחר מכן נשלחו פרסומים ב28.4, 29.4, 30.4 ו31.4.

התובע, בהגינותו לא טען כי ביקש בדרך כלשהי להסיר אותו מרשימת הפרסומים, חלף זאת וכעבור כשישה ימים מיום הפרסום האחרון, הגיש ב6.5.15 כתב תביעה לפיצוי כאמור.

2. טענות ההגנה

הנתבעת התגוננה וטענה להגנתה כי היא חברה פרטית שעוסקת בתחום מכירת ציוד לבית, גינון וכלי עבודה.

לגרסתה, ביום 19.9.14 נכנס לבית העסק שלה שלמה גרופי- להלן "הלקוח" ובמעמד קנייתו ביקש להירשם כחבר מועדון, חתם על כרטיס ומסר את מספר הטלפון שהוא למעשה זהה למספר הטלפון של התובע.

לטענת הנתבע, נוכח הסכמתו של שלמה גרופי- הלקוח , הבעלים לכאורה של המספר הסלולארי אליו שודרו דברים הפרסומת לקבלת מסרונים כאמור, אין מקום לחייב אותה בפיצוי כלשהו.

לטענת הנתבעת , היא לא ידעה כי שלמה גרופי אינו בעל הסלולארי אליו שודרו המסרונים .על רקע זה שלחה אליו את המסרונים בהסתמך על הסכמתו.

עוד טענה כי הגם שאפשרה לנמען לבקש להסיר אותו מרשימת התפוצה, נמנע מכך התובע.

לשיטתה ומשלא עשה כן התובע, אין הנתבעת חבה בפיצוי נוכח הוראות סעיף 30א (ג) לחוק.

לשיטתה, לא שוגרו דברי הפרסומת בניגוד להוראות החוק, אלא בתום לב. משכך יש לדחות על הסף את התביעה.

3. מהלך הדיון