אמנו ואח' נ' ליונל ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם למכירת רכב שנכרת בין התובע לבין הנתבע ושבוטל בסופו של יום.

התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בסך 14,000 ₪ עקב ביטול העסקה וזאת לאור נוסח ההסכם אליו הגיעו הצדדים הקובע סעיף פיצוי מוסכם בסך 5,000 ₪, בתוספת הפסד בסך 2,000 ₪- הפרש בין המחיר בו הסכים הנתבע לרכוש הרכב למחיר שבו נמכר הרכב בסופו של יום, עלויות תיקון הרכב בסך 1,000 ₪ וכן פיצויים בגין הסתמכות בסך 5,000 ₪.

הנתבע מאידך, דוחה את טענות התובע ואף הגיש כנגדו תביעה שכנגד בגידרה הוא טוען כי על הנתבע שכנגד לפצותו בסך 3,540 ₪ וזאת בגין העובדה כי התובע עשה שימוש בבדיקת הרכב שעלותה לנתבע היתה 1,200 ₪ והתובע עשה בה שימוש לצרכיו בלא רשותו של הנתבע שהבדיקה היתה קניינו, ובנוסף סך 2,000 + מע"מ אותם נאלץ הנתבע להוציא לצורך הגנתו. הנתבע טוען כי כריתתו של החוזה הסתמכה על מצגי שווא מצידו של התובע.

ובמה דברים אמורים?

אין חולק כי הרכב הוצג לנתבע ע"י מאן דהוא שאינו התובע אלא מי מטעמו. לטענת התובע המדובר בחבר שסייע לו, לטענת הנתבע המדובר בעובד מטעמו של התובע.

כך או כך, אין חולק כי רק לאחר בדיקת הרכב במכון מורשה נתגלה לנתבע כי המנוע ברכב נשוא הדיון הוחלף. מכאן מתפצלות טענות הצדדים- התובע טוען כי חרף עובדה זו חתם הנתבע על הסכם המכר גם טרם היה בידיו העתק מתעודת ההחלפה וכי היה מודע למשמעות חתימתו, לרבות לעניין הפיצוי המוסכם. הנתבע טוען כי חתם על ההסכם רק לאחר שנאמר לו כי החלפת המנוע בוצעה במוסך פורשה ורק על בסיס אמירה זו הסכים לחתום על המסמך. עוד נטען כי התובע הבהיר לנתבע כי חתימה זו הינה פורמלית בלבד וכי לא תהיה כל מניעה לנתבע לחזור בו מן החתימה וכי התובע לא יתבע אותו במקרה זה.

על אתר יש להעיר כי העד מטעמו של התובע העיד אף הוא כי הנתבע לא רצה לסכם העיסקה לפני שיחזה במסמכים הנוגעים למנוע המוחלף. עוד טען העד מטעמו של התובע כי מסמכים אלה הוצגו בפניו בו ביום. טענה זו עומדת בסתירה לדברי התובע עצמו (ואף לדברי הנתבע והעד מטעמו) כי המסמכים הנוגעים למנוע המוחלף הוצגו בחלוף יומיים ממועד החתימה על המסמכים.

עוד יש להעיר כי התביעה העיקרית לוקה בכפל ושילוש הנזק. התובע דורש הן פיצוי מוסכם, הן נזקים והן פיצויי הסתמכות- כולם לכאורה מהווים כפל ושילוש פיצוי בגין אותו נזק- וזאת כאשר הנזק הממשי עליו יכול להצביע התובע עומד על סך 2,000 ₪ המהווים ההפרש בין הסכום בו ביקש למכור הרכב לתובע לסכום אותו קיבל בסופו של יום (בחלוף יומיים בלבד ממועד ביטול העיסקה) בגין הרכב מקונה אחר.

אין גם חולק כי התובע אכן עשה שימוש בסופו של יום במסמכי הבדיקה שהיו קניינו של הנתבע.

עם זאת, שני הצדדים חלוקים בשאלה האם הוטעה הנתבע לחשוב ע"י התובע או מטעמו כי המנוע שהוחלף ברכב הוחלף במוסך פורשה והאם אכן היה בעובדה זו כדי להוות אבן הבוחן לעיסקה.

לעניין זה נשמעו טענות סותרות של הצדדים ועדיהם, אולם לא הוצגה בפני כל ראיה ניצחת לעניין זה. כך למשל לא כלל הסכם המכר כל התייחסות לעובדה זו ואין בידי להכריע האם זאת מכיוון שלא היה המדובר בפרט מהותי או שמא דווקא לאור עובדה זו לא הוכללה התייחסות אליו בחוזה. זאת לאור העובדה כי מי שניסח את ההסכם היה התובע ואין חולק כי הנתבע אינו שולט בכתיבה וקריאה בעברית ברמה דומה לתובע. עד הנתבע אף העיד בהגינותו כי הוא זה ששכנע את הנתבע לחתום על המסמך לאור הבטחתו של התובע כי המדובר במסמך פורמלי בלבד בלי לתת את הדעת לסעיף הביטול. (ויוער כי סעיף דומה לא הוסף לחוזה המכר לפיו נמכר בסופו של יום הרכב- והתובע לא פירש מדוע בחר בחוזה זה להוסיף סעיף כאמור. האם לאור מצבו של הנתבע בחר לעשות כן? סתם התובע ולא פירש; במיוחד לאור העובדה כי לכאורה לצורך ממכר הרכב לכל קונה היה על המוכר להסדיר סוגית רישום תואם של המנוע. מדוע מצא לנכון המוכר להטיל "קנס" כאמור על הנתבע? ).

כך או כך, בפני שתי גירסאות לאותו אירוע. התובע טוען כי המידע כולו נמסר לנתבע, כי לא נטען בפניו כי המנוע הוחלף במוסך פורשה ולפיכך אין מקום לאפשר לו לסגת מהסכמתו שכן כל טענותיו הינן בדיעבד מתוך ניסיון לחמוק מתשלום.

הנתבע טוען מאידך כי נמסר לו ע"י התובע כי המנוע הוחלף במוסך פורשה, כי על בסיס מידע זה הסכים להתקשר בחוזה המכר וכי התובע אף הבטיח לו כי לא ייעשה שימוש לצורך תביעה במסמך ולפיכך הסכים לחתום עליו.