ניסנוב נ' יעקב ואח'

תביעת התובע כי הנתבעים ישלמו לו סך של 33,400 ₪ וזאת בגין טענה להפרת הסכם השקעה שנחתם בין התובע לבין חברת GEULA DIGITAL LIMITED אשר צורף לכתב התביעה (להלן: "ההסכם" ו – "החברה" בהתאמה).

על-פי ההסכם התובע העביר כספים לחברה לצורך השקעה במטבעות דיגיטליים. בין הצדדים סוכמו התנאים להשבת כספי ההשקעה (קרן ורווחים; סעיף ח' להסכם). ההסכם כולל גם תנאים להשבת כספי ההשקעה ככל שהתובע יחליט על הפסקת ההשקעה (ר' סעיף ט' להסכם). התובע טוען כי לאחר מספר חודשים הפסיקה החברה להעביר לו את כספי ההשקעה. לפיכך, תובע התובע את סכומי ההשקעה.

להשלמת התמונה יצוין, כי ההסכם שצורף לכתב התביעה מתייחס להשקעה בסך 69,000 ₪. במעמד הדיון ציין התובע כי היתה השקעה נוספת בסך 30,000 ₪. לסכום זה אין ביטוי בהסכם שצורף לכתב התביעה, ולהיפך – בהסכם מצוין כי התובע מצהיר שקיבל מהחברה את כל סכום ההשקעה והרווחים הנובעים ממנו, שהשקיע לפני מועד החתימה על ההסכם וכי התובע מוותר על כל טענה הקשורה בהשקעה הקודמת למועד החתימה על ההסכם, שנחתם ביום 24.7.17 (התאריך המופיע על ההסכם הינו א' אב תשע"ז). התובע לא הביא כל ראיה לאותו הסכום בסך 30,000 ₪ ובוודאי שלא הביא כל ראיה, ואף לא ציין בפני בית המשפט מתי הועברו אותם כספים, על-פי הטענה, ומה היחס בינם לבין ההסכם. התובע ציין במעמד הדיון כי העמיד את תביעתו על סכום נמוך יותר לצורכי סמכותו של בית משפט זה.

התביעה לא הוגשה כנגד החברה אלא כנגד 3 נתבעים. במעמד הדיון טען התובע כי מבירור שערך, החברה אינה רשומה ואין לה מספר ח.פ.. בדיון שהתקיים הוברר כי הנתבע 1, הינו – ככל הנראה, הבעלים של החברה. מעיון במערכת נט המשפט עולה כי כתב התביעה לא הומצא לנתבעים 1-2. לטענת התובע, לא ניתן לאתרם.

הנתבע 3, אשר הגיש כתב הגנה והופיע לדיון (להלן: "הנתבע"), טוען כי היה עובד שכיר של החברה במועדים הרלוונטיים, ואף ככל שהועברו כספים כאלה ואחרים דרכו, הרי שהיה זה בכובעו כעובד שכיר בחברה, ועל מנת להעבירם לחברה.

התובע לא הכחיש כי הנתבע היה עובד שכיר בחברה, ולמצער – לא נטען על-ידי התובע כי הנתבע הינו הבעלים של החברה. התובע טען כי הנתבע היה איש הקשר שלו בכל הנוגע להתנהלות מול החברה (ר' פרו' עמ' 1 ש' 19). הוסיף התובע וטען כי הנתבע מכיר את הבעלים של החברה, וכי ככל שהנתבע יביא לתובע את פרטי הקשר עם החברה ו/או בעליה הוא יתבע את החברה, אך מאחר ואין לו דרך לתבוע את החברה הוא תובע את הנתבע כמי שהיה איש הקשר שלו מול החברה (ר' פרו' עמ' 2 ש' 28).

מקובלת עלי טענת הנתבע כי העובדה שהיה עובד שכיר של החברה, וגם אם שימש איש קשר בין התובע לחברה, אינה הופכת אותו לאורגן של החברה באופן שניתן היה לדון בשאלה האם ניתן להטיל עליו את חיובי החברה. רוצה לומר, שגם אם הנתבע היה אורגן של החברה (וכזאת לא הוכח), נדרשת היתה הרמת מסך על מנת לחייבו באופן אישי בחיובי החברה, ואין מדובר בעניין של מה בכך.

לא כל שכן במקרה שלפנינו, שהתובע לא חלק על טענת הנתבע כי לא היה בעלים של החברה, ולמצער – לא הרים את הנטל להוכיח אחרת. להיפך, כפי שצוין לעיל, מדברי התובע במעמד הדיון עולה כי הוא שם את יהבו על הנתבע מאחר והנתבעים 1-2 נעלמו ולא ניתן ליצור עמם קשר (לטענת התובע הנתבע 2 היה אמור לגשר בין התובע לבעלים של החברה, הנתבע 1, בכל הנוגע לקבלת כספי ההשקעה בחזרה; ר' פרו' עמ' 1, ש' 16-19).