אדלר נ' מיכלאקי ואח'

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שקרתה ביום 1.2.17 בה היה מעורב רכבה של הנתבעת 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת התובעת לתאונה הינה:

נסעתי ב-1.2 ברחוב התעש ברמת גן, זה אזור שיש בו חניונים, ורציתי לפנות לחניון. מעט פספסתי את הפנייה, כמובן שנסעתי באיטיות כיוון שניסיתי לחפש הכניסה לחניון, שרואים בתמונה, נעצרתי קצת מעבר לחניון, בעצירה מוחלטת ונתקעו בי מאחור.

גרסת הנתבעת 1 לתאונה:

נסעתי ברחוב התעש, אי אפשר לנסוע ביותר מ-10 קמ"ש הכל עמוס. הנהגת השניה עמדה לפני, כשראיתי אותה בלמתי, נגעתי בה, כשנגעתי בה, ירדתי מהרכב, עצרתי. אחרי זה עשיתי רוורס טיפה כדי שאוכל לצלם, אחרי שירדה מהרכב, אמרה תתני לי מהר פרטים ואני רוצה לצלם הכל, לפני שבועיים פגע בי עבריין וברח, ואני רוצה לצלם הכל. מסרתי לה הפרטים, והכל צילמה. צילמנו התמונות, היא אמרה תראי מה עשית בצד ימין, אמרתי לה שפגעתי נגיעה קלה, לא מורגשת. היא אמרה שהכל בסדר, אבל רוצה פרטים מהר. יש לי תמונות שצילמנו במקום. מציגה התמונות.

מטעם הנתבעת העיד גם בן זוגה, מר בבר בן עמי, כדלקמן:

למדתי בקורס באזור שם, אשתי הקפיצה אותי, באזור השעה 16:30, נכנסנו לסמטה צרה שאי אפשר לנסוע בה במהירות. היה רכב לפנינו, לפני כניסה לחניה היא האטה, בעקבותיה גם בת זוגי האטה ועצרה בפתאומיות, בת זוגי עצרה, לא הספיקה לגמרי, והייתה נגיעה קלה ביותר. ירדנו מהרכב, היא עשתה פניקה, ביקשה פרטים וטלפונים, מסרנו, היא וידאה שזה המס' הנכון ומחייג, וסיפרה שלפני זמן מה, איזה עבריין פגע בה ולא נתן פרטים וברח, ושלא יהיה לה אותו סיפור, החלפנו מסמכים, ואמרתי שאין מה לעשות ולא קרה שום דבר. יש תמונות שפיתחתי אצל צלם שמראות שהנזק היחיד היה, שמסגרת המס' שלנו יש חתיכה על הרצפה שנפלה, זה הנזק היחיד שקרה.

הנתבעת 1 מודה כי פגעה בתובעת מאחור. היא מאשרת גם כי תחילה התובעת עצרה ורק אז פגעה בה מאחור והדבר מאשר אכן את גרסת התובעת. בין אם מדובר בעצירת פתע ובין אם מדובר בעצירה רגילה, הרי שהמסקנה הנובעת מהדברים היא כי הנתבעת לא שמרה מרחק בטוח מרכב התובעת. גם אם נקבל כי מדובר בעצירת פתע, הרי שההוראה בדבר שמירת מרחק נאות מהרכב שלפנים נועדה גם למצבים שבהם נאלץ הרכב שלפנים לעצור פתאום. אין המדובר בכביש מהיר שבו ניתן היה אולי להניח מצב שבו כלי הרכב נוסעים במהירות וברציפות, כי אם בכביש עירוני שבו הסיכוי שהרכב שלפנים ייאלץ לבצע עצירת פתע, הוא גבוה יותר (בין בשל רכב אחר, או התפרצות לכביש, או מכשול פתאומי, וכדומה). לשם כך על נהג הרכב מאחור לשמור מרחק מספיק מהרכב שלפניו. במקרה זה אכן מודה הנתבעת ואף העד מטעמה כי הנסיעה היתה איטית. במהירות איטית כזו, כפי שהעידה עליה הנתבעת עצמה, קשה לומר כי העצירה היא עצירת פתע. לכן המסקנה היא כי הנתבעת לא שמרה מרחק מספיק מרכב התובעת שלפניה.

הנתבעת 1 והעד מטעמה טענו במהלך עדותם כי התובעת אמרה להם שנפגעה לפני כשבועיים מרכב אחר, שנמלט, וביקשה מהר את הפרטים כדי לא להקלע לסיטואציה דומה. התובעת הכחישה את הדברים מכל וכל, וטענה כי מדובר בכלל במקרה שאירע לפני שנים רבות. טענה זו לא הועלתה כלל בכתב ההגנה ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה, ואיני מקבל אותה, ומה גם שלא מצאתי קשר בינה לבין המקרה הזה (התובעת אישרה כי היתה פגיעה קודמת ברכב שתוקנה).