ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חיפה
|
10759-02-15
16/08/2015
|
בפני הרשמת הבכירה:
גילה ספרא-ברנע
|
| - נגד - |
תובע:
זוהיר נאטור
|
נתבעת:
מימון ישיר בע"מ
|
| פסק דין |
לפניי תביעה לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
התובע נטל מאת הנתבעת ביום 27/1/13 הלוואה בסך 15,000 ₪ לרכישת רכב ב-60 תשלומים. ביום 3/7/14 לא כובד תשלום. בדיעבד התברר כי הדבר ארע עקב הסבת זכויות הנתבעת לבנק איגוד. הנתבעת הוכיחה כי היא שלחה את הוראת ההעברה, הכוללת את ההלוואה של התובע, לבנק הפועלים, ולא הובררה הסיבה לאי כיבודה ע"י הבנק.
הנתבעת פנתה אל התובע במסרון ביום 6/7/14, לאחר שלא נענתה פנייה טלפונית למס' הטלפון הנייד שמסר. בהעדר תגובה יצרה נציגת הנתבעת (שהעידה בדיון לפניי) קשר טלפוני ביום 8/7/14 למס' הטלפון בבית התובע, שנמסר על ידו בעת ההתקשרות, רעייתו ענתה לה, והיא ציינה בפניה כי הוראת הקבע חוללה ויש להסדיר את התשלום בגין ההלוואה על הרכב. התובע הסדיר את התשלום.
התובע טוען כי בכך הפרה הנתבעת את פרטיותו ואת חובת הסודיות, עליה היא מתחייבת בפרסומיה, גרמה לו למשבר אמון עם רעייתו ודאגה מיותרת כאילו מצבם הכלכלי אינו תקין, או כי התובע מסתיר ממנה עובדות על מצבם הכלכלי. התובע עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום התביעה, 33,000 ₪.
הנתבעת טוענת כי פעלה כדין, כי ניסתה ליצור עם התובע קשר בעניין לגיטימי, שהוא גם עניינו של התובע, הסדרת תשלום שהוראת הקבע בגינו חוללה מסיבה טכנית. הנתבעת טענה כי התובע מסר את מס' הטלפון בבית ואת הכתובת בבית, ובמשך שנתיים, בהן קיבל דברי דואר לביתו לא התלונן על כך ובכך אישר כי מען ביתו הינו מען לפניות בעניין ההלוואה. הנתבעת טוענת כי אשתו של התובע ידעה על קיום ההלוואה, הרכב שנרכש נועד לשימוש המשפחה, וכי אם רצה להסתיר ממנה את הפרטים, היה עליו לציין במפורש כי אין לפנות לאיש מלבדו בעניין. עוד מציינת הנתבעת כי ההלוואה כרוכה ברישום משכון לרבות שעבוד במשרד הרישוי, מרשמים הפתוחים לציבור, ולכן ספק אם מדובר במידע סודי, וכי לולא היה מוסדר החוב, היתה הנתבעת יכולה להגיש נגדו תביעה ואת ההתראה אודותיה רשאית היתה למסור לכל אחד מבני ביתו. הנתבעת טוענת כי פעלה בתום לב, לאחר שהתובע לא ענה לטלפון הנייד ולא למסרון, שנשלחו אליו.
בדיון לפניי נעשה נסיון להביא את הצדדים להסדר פשרה, אך הדבר לא עלה יפה. גם לפני הגשת התביעה נוהל בין הצדדים מו"מ לפיצוי בסיוע עורכי דין מטעם שני הצדדים.
בדיון עצמו הוסט הדיון לשאלה מדוע נכשלה הוראת הקבע, ששולמה כסדרה במשך שנתיים, וכאמור ברישא הוברר כי הדבר נעשה עקב הסבת הוראת הקבע, ושינוי קוד המוסד המזוכה. אני קובעת כי אין מחלוקת שהחזרת הוראת הקבע היתה מסיבה טכנית "אין הרשאה של הלקוח", ולא עקב מחדל של התובע, אך גם מחדל של הנתבעת לא נמצא. הנתבעת היתה רשאית להעביר את הוראת הקבע לטובת בנק איגוד, התובע הוחתם על הוראה זו בהסכמים, והנתבעת לא התרשלה בביצוע ההוראה, כפי שעלה מהמסמכים, שהגישה לבקשתי לאחר הדיון.
השאלה היחידה הדרושה הכרעה הינה האם פניית הנתבעת טלפונית לבית התובע ושיחה עם אשתו בעניין החזרת הוראת קבע בהלוואה לרכישת רכב מהווה פגיעה בפרטיות התובע, ואם כן, מה הנזק שנגרם או מה הפיצוי הראוי.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי אין מחדל מטעם הנתבעת, כי לא הופרה זכות של התובע, וכי טענות התובע לנזק לא הוכחו.