זך נ' בן בנישתי ואח'

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 26.4.18, משלא התייצב המבקש (התובע) לדיון שנקבע לאותו מועד.

המבקש טוען כי לא קיבל זימון לדיון ומסיבה זו לא התייצב אליו.

המשיבים טענו כי טענת המבקש לא עולה בקנה אחד עם אישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט, כי סיכויי התביעה נמוכים וכי היה על התובע לעקוב אחר ההחלטות בתיק.

המבקש השיב לתגובה כי ההזמנה לדיון נשלחה לכתובת לא נכונה – רח' הגליל 89/2, גני תקוה, בעוד שהוא מתגורר מזה שלוש שנים ברחוב דרך הים 26, גני תקוה.

יובהר כבר עתה – בכתב התביעה, שהגיש התובע עצמו לתיק בית המשפט, ציין התובע את כתובתו ברח' הגליל 89/2, גני תקוה. לא ברורה טענתו, לפיכך, כי ההמצאה בוצעה לכתובת שגויה – שכן זו, כאמור, בוצעה לכתובת שציין התובע בכתב התביעה שהגיש.

עם זאת, לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

כאמור לעיל, לא נפל פגם בהמצאת הזימון לדיון שנשלח לתובע ואין התובע זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה (ובאנלוגיה – משלא התייצב התובע לדיון): הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הההגנה או התביעה מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההליך, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)).

הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להליך יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה או התייצבות לדיון, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. (רע"א 7612/16 עבאס נ' עבאס (החלטה מיום 21.12.16).