ירמיהו נ' ארנברג

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות מטעם הנתבע ביום 7.11.17.

בדיון ביום 7.11.17, העיד התובע תחת אזהרה, כי בוצעה מסירה ידנית לנתבע. בנסיבות אלה, נשמע הדיון בהעדרו של הנתבע, התובע העיד תחת אזהרה, שמעתי הצהרתו על אמיתות התביעה וניתן פסק דין.

ביום 20.11.17, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות, לטענתו ביום 6.11.17 שלח בקשה לדחיית הדיון בפקס, ולא ברור לו מדוע הבקשה לא נתקבלה, לטענתו את הזימון לדיון קיבל ביום 5.11.17 בלילה.

ביום 7.12.17, נתנה החלטתי לפיה, הנתבע יתייחס לטענות התובע ויפרט הגנתו.

ביום 18.12.17, נתקבלה תגובת הנתבע, בה פירט הגנתו. הנתבע טוען כי אין מחלוקת עובדתית שהתובע ביצע שירות הובלה בקיץ 2013 והמציא חשבונית. המחלוקות הן לעניין מועד התשלום וגובה התשלום. לטענת הנתבע, התובע קיבל את כל כספו במועד של המצאת החשבונית בכסף מזומן ולכך לטענתו יש עדי הגנה. לטענת הנתבע, התובע לא פנה אליו לשלם יתרת חוב ולא יצר עימו קשר ארבע שנים וחצי. הנתבע טוען כי התובע יודע שהתשלום נעשה במזומן ואין לכך אסמכתא רשמית, ומנסה את מזלו בטענות חסרות כל בסיס. לבסוף טוען הנתבע כי התובע בחר אחרי תקופה כה ממושכת להגיש תביעה חסרת כל בסיס על מנת לקבל כסף שלא בתום לב, ואם היה אמת בתביעה - היא היתה מוגשת לפני מספר שנים. לאור כל האמור, חוזר הנתבע על בקשתו לביטול פסק הדין.

ביום 9.1.18 הגיש התובע את תגובתו לבקשה לביטול פסק דין במשפט אחד ולפי אינו מוכן לבטל את פסק הדין.

ההכרעה

בהחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, שומה על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט.

במקרה דנן הנתבע קיבל לידיו את כתב התביעה ביום 5.11.17 וביום 6.11.17 הגיש בקשת דחייה שמשום מה לא נתקבלה בתיק בית המשפט והדיון התקיים ביום 7.11.17. הנתבע ידע על מועד הדיון ולא קיבל כל החלטה אחרת לפיה הדיון בוטל ולכן היה עליו להתייצב לדיון, לפיכך, לא מצאתי כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.