ת"ק 1025-09-14 שרון נ' גבריאלי

הצדדים הסמיכוני ליתן פס"ד לא מנומק לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, לאחר שהוסברו להם מהות ההליך וטיבו.

המדובר בתביעה כספית ע"ס של 29,841 ₪ המוגשת נגד הנתבע, עו"ד במקצועו. בגדרי התביעה, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה והשבה של הסכומים ששילמה לו כשכ"ט.

התובעת טענה כי שילמה לנתבע בגין ייצוג בשני תיקים שהדיון בהם אוחד בבימ"ש, סך של 6,641 ₪ וכי בסופו של יום השתחרר הנתבע מייצוגה, באישורו של ביהמ"ש, ביום 10.8.10.

התובעת מעלה בתביעתה טענות שונות וקשות נגד התנהלותו של הנתבע, ובין היתר היא טוענת כי פעל מאחורי גבה לדחיית דיונים שהיו קבועים ופעל באופן חד צדדי וללא עילה עת הגיש לביהמ"ש בקשה להשתחרר מייצוג, הכל בזמן שהתובעת מכינה את עצמה לקראת ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה בתיק.

עקב התנהלות זו של הנתבע, נדחו ישיבות הוכחות שהיו קבועות בתיק ונאלצה התובעת, באמצעות בנה, לחפש אחר עו"ד המוכן לקחת את הייצוג בשלב אליו הגיע התיק ולבסוף נאלצה לשלם סך של 11,600 ₪, בגין שכ"ט לעוה"ד החדש.

התובעת עתרה לחיוב הנתבע בהשבת שכה"ט ששולם בסך של 6,641 ₪ הואיל והוא השתחרר מייצוג בטרם יטפל בתיק כפי שהתחייב ובכך הפר את ההסכם עמו, לשלם לה את הסכום שנאלצה לשלם לעו"ד חדש, הואיל ומדובר בנזק ישיר שנגרם לה עקב התנהלותו של הנתבע ופיצוי בגין עוגמת נפש, באותו סכום בגין הנזק הלא ממוני שגרם.

הנתבע מנגד הכחיש את כל טענותיה של התובעת ומעלה, בין היתר, טענות של התיישנות ושיהוי.

בנוסף הוא טען לחוסר יריבות מול התובעת, בכל הקשור לאחד משני התיקים שאוחדו, שכן היא לא היתה צד לתיק וגם לא צד להסכם שכה"ט (כנגד טענה זו נטען שלטובתה של התובעת המחאת זכות המקנה לה זכות תביעה בעניין).

לגוף העניין הוא טען כי נהג במסירות ובנאמנות כלפי התובעת וכי בסופו של יום הגיש בקשה להשתחרר מייצוגה לאחר שהיא ובנה, איש הקשר ביניהם, ניתקו מגע בנסיבות שלא אפשרו לו להמשיך ולייצגם. בכל מקרה, כך נטען, הטענה כי לא נעשה מאום בתיקים היא לא נכונה ובכתב ההגנה פירט הנתבע את הטיפול והייצוג שניתן ובין היתר התייצבות לדיון הוכחות בתיק (ביום 18.5.09).