ת"ק 10201-02-14 גינדי נ' כחלון ואח'

לפניי תביעה על סך של 4,504 ש"ח שעילתה פיצוי בגין נזק פח שנגרם למכוניתו של התובע מתאונת דרכים.

1. בכתב התביעה טען התובע כי ביום 12.2.2013 נהג בכביש הפנימי-היקפי של המכללה האקדמית בית ברל. בעת שביקש לפנות שמאלה לשער המכללה הידוע כשער מס' 2, עצר את רכבו כדי לוודא שאין תנועה מהנתיב הנגדי, אותת, והחל בפנייה. או אז הגיח מאחוריו רכבה של הנתבעת 1, ניסה לעקפו משמאל, פגע בו, וגרם לרכבו נזק בצדו הקדמי-שמאלי.

    

2. מנגד טענה הנתבעת 1 כי נסעה מאחורי רכבו של התובע; האחרון עצר בצד ימין של הדרך; הנתבעת 1 החלה לעקפו בזהירות, לאחר שצפרה, הבהבה באורות גבוהים ווידאה כי תוכל להשלים את העקיפה בבטחה; וכשכמעט השלימה אותה, לפתע פנה התובע שמאלה, פגע בחלקו הימני-אחורי של רכבה וגרם לתאונה.

    

3. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושהדגימו לפניי את אופן קרות התאונה באמצעות דגמי מכוניות, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. שני הצדדים דבקו, פחות או יותר, בעיקרי הגרסאות הדלות שנכללו בהודעות שמסרו לחברת הביטוח (במ/1). דא עקא, בגרסתה של הנתבעת 1 חלו מספר שינויים שהובילוני, בסופו של דבר, למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע. ראשית, בעוד שבכתב ההגנה ציינה הנתבעת 1 כי אותתה באורות גבוהים, צפרה לתובע ווידאה כי אין בכוונתו לפנות – אמצעים שאם היו ננקטים כולם כשהכביש פנוי למעט מכוניותיהם של התובע ושל הנתבעת 1, סביר להניח שהתאונה הייתה נמנעת – היא לא חזרה עליהם בעדות לפניי; שנית, תחילה העידה הנתבעת 1 כי תיקנה את הנזק שנגרם לרכבה מהתאונה. התובע נשאל ביחס לגרסתו: "אמרת שהסתכלת לנתיב ולא ראית אף רכב, איך אתה אומר שהיא עקפה אותך אם לא ראית אותה לפני? והיא גם עברה אותך"; והשיב: "היא מספרת שהיא עברה אותי. זו כנראה הסיבה שאתם לא מביאים את התמונות". בעקבות דברים אלה נזכרה הנתבעת 1 שלא תיקנה את הפגיעה שנגרמה בתאונה הזו, ניגשה אל רכבה שחנה בחניון, צילמה אותו כיום והציגה את התצלומים לבית המשפט באמצעות המכשיר הסלולרי (תצלומים אלה הוגשו מאוחר יותר באמצעות מערכת "נט המשפט"). מהתצלום ניבטת פגיעה קלה בכנף האחורית של הרכב. מצד אחד אין לדעת אם פגיעה זו נגרמה בתאונה שכן חלף זמן רב מאז; מצד שני אם הפגיעה אכן נגרמה מהתאונה, הרי שגרסת הנתבעת 1 מסתברת יותר מגרסת התובע, שכן עולה ממנה שהנתבעת כמעט השלימה את הפנייה כשרכב התובע פגע בה בעוד שמדברי התובע משתמע אחרת. בסופו של דבר, אני סבור כי מדובר בראיה חשובה שתומכת בגרסתה של הנתבעת 1, ואף על פי כן היא לא הובאה מראש כי אם רק בדיעבד, לאחר שתמה שמיעת הראיות ובית המשפט הציע כי התביעה תתקבל על סמך החומר שהונח לפניו עד כה. בכך שינתה הנתבעת 1 למעשה את גרסתה העובדתית. בנסיבות העניין, ועל רקע המכלול, אני סבור כי הדבר פועל לחובתה. לבסוף, הנתבעת 1 העידה כי התובע עצר את הרכב כדי להסתכל במכשיר הסלולרי שלו, הרים את הראש ואז החל לפנות שמאלה. לגרסה זו אין זכר בכתב ההגנה, ומדובר בפרט שאינו שולי. התובע מצדו הדגיש כי הוא עובד במכללה ולכן טענת הנתבעת 1 שלפיה ייתכן שעצר את הרכב כדי לברר לאן לנסוע – אינה נכונה. לבסוף יצוין כי שמאי בדק את רכבו של התובע לראשונה ביום 19.6.2013, כארבעה חודשים לאחר התאונה, אולם לא שוכנעתי כי יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק שנגרם ממנה. די בכל האמור כדי להטות את מאזן ההסתברות ולקבל את התביעה.

    

4. אשר לפיצוי – אני פוסק לזכות התובע את עלות תיקון הרכב כפי שהוערכה בחוות דעתו של השמאי מטעמו, שלא נסתרה, בסך של 3,304 ש"ח; וכן את שכר טרחת השמאי בסך של 550 ש"ח. לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

    

5. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 3,854 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (5.2.2014) ועד ליום פסק הדין. כמו כן ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 600 ש"ח. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.