ת"צ 5609-12-11 עמו נ' מועצה אזורית דרום השרון

ביום 5.12.11 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 להשבת חיובי ארנונה ששולמו ביתר עקב כך שכל חלק מ"ר חויב כמ"ר שלם תוך עיגול השטח של הנכס אל המטר מרובע העגול הקרוב ביותר מלמעלה (להלן: "בקשת האישור" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).

תמצית בקשת האישור – המבקש מחזיק בבית מגורים בתחום שיפוט המשיבה (להלן: "הנכס"). הוא חויב בארנונה ב בגין שטח מגורים של 411 מ"ר אף ששטח הנכס בפועל 410.47 מ"ר וכן חויב בארנונה בגין חניה בשטח של 22 מ"ר אף ששטח החניה בפועל 21.37 מ"ר.

סעיף 8 בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") קובע כי רשות מקומית תטיל ארנונה לפי "יחידת שטח". סעיף 9(ב) בחוק ההסדרים קובע כי "סכום הארנונה הכללית בשל מטר רבוע שתטיל מועצה... יהיה הסכום שמגיע כדין בשל מטר רבוע של אותו נכס...". תקנה 2(א) בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1993), התשנ"ג-1993 קובעת כי "חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים...".

המשיבה, קבעה בצו הארנונה שלה לשנת 2011 כך: "'מטר מרובע' – מטר רבוע או כל חלק ממנו". למשיבה אין סמכות להטיל ארנונה בגן חלק ממטר רבוע. לכן אותו חלק עודף שנמדד בנכס, המהווה שבר של מטר רבוע שלם אינו בר חיוב. לחילופין טענה כי אם יקבע שהמשיבה רשאית לחייב גם בגין חלקו של מטר מרובע ולא רק מטרים שלמים, הרי שהצו אינו מאפשר חיוב בגין חלקו של המטר המרובע העודף.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל הנישומים ששילמו לרשות ארנונה ביתר, החל משנתיים שקדמו להגשת התובענה, בעטייה של שיטת החישוב שכללה עיגול שטחים מעלה, כלפי המטר הרבוע השלם" (סעיף 4 בבקשת האישור).

יצוין כי בקשת האישור שהוגשה היא אחת מבקשות אישור רבות שהוגשו באותו עניין לבית משפט זה ולבתי משפט אחרים.

ביום 4.3.12 הודיעה המשיבה על חדילה חלקית מגביית היתר בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החדילה החלקית"). לפי החדילה החלקית, המשיבה החליטה לחייב לפי השיטה המדויקת את כלל הנכסים שבתחומה. עד להשלמת קליטת נתוני השטחים המדויקים של הנכסים, מזכה המשיבה החל מחודש מרץ 2012 בסכום השווה לחיוב בגין 1 מ"ר.

ביום 15.5.14 הוריתי על עיכוב הדיון בבקשת האישור של המבקש, ובבקשות אישור של מבקשים נוספים בתיקים אחרים באותו עניין (בעניין חלקם ניתנו החלטות במועדים שונים נוספים), עד להכרעת בית המשפט העליון. זאת נוכח העובדה שהשאלה הוכרעה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ביום 27.2.13) והוגשה בעניינה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר הכריע בה ביום 14.4.15 (רע"א 2453/13 עמר נ' עיריית חדרה (14.4.15) (להלן: "עניין עמר")).

בעניין עמר נדונה שאלת חוקיות עיגול שטחי נכסים לצורך חיוב בארנונה, שאלה שהתעוררה כאמור בתובענות ייצוגיות רבות שהוגשו נגד רשויות שונות.

בעניין עמר נקבע בעניין שעמד לדיון, קרי עיגול השטחים, כי:

"השילוב בין התכליות הפרטניות של דיני ההקפאה בתחום הארנונה לבין התכליות הכלליות של דיני המס מוביל למסקנה, כי פרשנותה הראויה של תקנה 3(א) לתקנות ההסדרים היא שעל כל הרשויות המקומיות לפעול לפי השיטה המדויקת. במילים אחרות, עליהן לחשב את הארנונה לתשלום בגין הנכסים שבתחומן על בסיס נתון השטח המדויק שנמדד עבור כל נכס, כולל חלקי מטרים רבועים. לאור מסקנה פרשנית זו, גבייה לפי שיטה אחרת – עיגול תמיד למעלה, עיגול תמיד למטה, או עיגול מעלה-מטה לסירוגין – היא גבייה בלתי חוקית" (שם, בפסקה 37).

עוד נקבע שם לעניין תחולת ההלכה: