בן ארוש נ' ריבוק ישראל בע"מ

ביום 23.06.2016 הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, תובענה ובקשה לאישורה כתובענה כייצוגית כנגד המשיבה, ריבוק ישראל בע"מ (להלן: "המשיבה" או "ריבוק"). עניינה של בקשת האישור הוא הטענה כי ריבוק לא קיימה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח-2008 (להלן: "החוק"), שעה ששיגרה מסרוני פרסומת, מבלי שקיבלה הסכמה מפורשת וכתובה של הנמען. עוד נטען בבקשת האישור, כי ריבוק לא אפשרה לנמענים לשלוח הודעת סירוב, בדרך בה שוגרו דברי פרסומת אלו וכי לא ציינה בנסיבות אלו, את הפרטים הנדרשים מכוח החוק.

ביום 20.01.2017, לאחר הגשת התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית ובטרם הוגשה תשובת המשיבה, הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה.

ביום 22.02.2017, התקיים דיון מקדמי בבקשת האישור, במהלכו הבעתי עמדתי לעניין הגדרת הקבוצה, מנגנון הפיצוי לקבוצה ובין היתר, משך תוקפו, אופן פרסומו לקבוצה ואופן מימושו בפועל.

ביום 19.03.2017 הגישו הצדדים בקשה מתוקנת לאישור הסדר הפשרה (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה", בהתאמה).

לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחותו על הסף, ועל כן אני מורה לפעול לגבי הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010, דהיינו:

א. הצדדים יפרסמו בתוך 7 ימים ממועד מתן החלטה זו הודעה בדבר הבקשה לאישור הסדר פשרה בשניים מארבעת העיתונים היומיים הנפוצים ביותר בישראל. גודל הפרסום יעלה בלפחות 33% על הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה-1995. נוסח ההודעה יהיה כמפורט בנספח 3' לבקשה בכפוף לתוספת להלן: