ת"צ 46584-02-15 פקטרוביץ נ' עיריית חדרה

בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה השבת סכומים המשקפים ריבית או הפרשי הצמדה שהמשיבה ("העירייה") הותירה בידה, בניגוד להוראת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם–1980 ("חוק הרשויות המקומיות"), ולא שילמה אותם לחברי הקבוצה שהיו זכאים לכך לאחר שהתקבלה השגתם על חיובי ארנונה, או שהיו זכאים לכך בקשר עם השבת סכומים בעקבות ערר, השגה, הנחה או טעות.

לטענת המבקש, ביום 17.9.14 התקבלה השגה שהגיש על חיובי ארנונה, ושטח דירתו – לצורכי חיוב בארנונה – הוקטן ב-10 מ"ר. כפועל יוצא מכך זיכתה העירייה את המבקש בסכום של 1,354.7 ₪, אולם על רקע העובדה שהמבקש קיבל קודם לכן הנחה שהיה זכאי לה בשיעור של 50%, הוא חויב בסכום של 677.4 ₪. לטענת המבקש, בעקבות קבלת ההשגה, היה על העירייה להשיב לו סכום של 677.3 ₪, ולמרות פניותיו העירייה לא השיבה לו את הסכום שהוא זכאי לו, והתברר שביום 17.12.14 היא זיכתה אותו בסכום של 677.3 ₪ על חשבון חוב הארנונה העתידי לשנת 2015, ואף זאת ללא הפרשי ריבית והצמדה שהמבקש זכאי להם מכוח סעיף 6 של חוק הרשויות המקומיות.

בתשובתה לא חלקה העירייה על תיאור הנסיבות הנוגעות לתביעתו האישית של המבקש, אלא שהיא טענה שהתובענה אינה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית, בעיקר מפני שמקרהו של המבקש היה, כתיאורה, "תקלה נקודתית בלבד ואין בה כדי להעיד על אופן פעולתה". עוד טענה העירייה שהסכום הנתבע אינו בא בגדר העניינים שניתן להגיש בגינם תובענה ייצוגית, שכן בנסיבותיו של העניין התביעה היא רק להפרשי הצמדה וריבית, וזו איננה תביעה הכלולה בסעיף 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו–2006 ("החוק"). העירייה הוסיפה וטענה שבניגוד לטענות המבקש, במקרים שבהם אושרה לתושב הנחה בתשלום ארנונה, וכפועל יוצא מכך הוא זכאי להחזר בגין תשלום יתר, לא חלה עליה חובה לצרף ריבית לסכום ההחזר כי אם רק הפרשי הצמדה, כפי שהיא עושה בפועל. עוד טענה העירייה שלא מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף 8 לחוק, ולכן אין לאשר את הגשת התובענה הייצוגית. המשיבה טענה גם שיש לדחות את הבקשה לאישור בשל העדר פנייה מוקדמת ומשיקולים של הגנת התקציב.

בתשובתו של המבקש לתשובת העירייה הוא טען שנוכח טענת העירייה שבעניינו אירעה "תקלה נקודתית", על העירייה הנטל להראות את הנסיבות שבהם אירעה אותה תקלה, ובה בעת להראות גם שבכל המקרים האחרים היא נוהגת כשורה. המבקש טען שהחומר שצורף לתשובת העירייה אינו תומך בטענתה שעל דרך הכלל היא נוהגת בהתאם להוראות הדין. עוד הוא טען שבכל הנוגע להחזרים שהם פועל יוצא של הנחות שאושרו, הפרשנות שהעירייה נוקטת בנוגע לסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות היא שגויה, ועל העירייה לצרף לסכומי ההחזר גם ריבית.

ביום 13.4.16 התקיים דיון קדם-משפט בבקשת האישור, והמבקש טען שנוכח תוכנם של כתבי הטענות ניתן להחליט בבקשה לאישור אף ללא חקירת מצהירים. בסופו של דבר הוריתי, שעל רקע טענת העירייה בדבר טעות נקודתית תיחקר המצהירה מטעם העירייה, ובאותו מועד יסכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

ביום 4.7.16 הגיש המבקש בקשה (מס' 5) לגילוי ועיון במסמכים, ועל פי החלטתי מאותו יום היה על העירייה להשיב רק על חלק מן הבקשה מפני שהבקשה נוסחה באופן גורף וחובק כול, ולא מצאתי שבמתכונת שבה היא הוגשה יש בה כדי להועיל או לייעל את הדיון בבקשת האישור. המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור, אלא שמטעם כלשהו המבקש לא השיב לתשובה, וככל הנראה בשל תקופת הפגרה שחלה באותה עת וסמיכות הזמנים למועד הדיון לא ניתנה החלטה בבקשה זו.