ת"צ 45345-01-12 ואח' שטינגאוס נ' עיריית נתניה

1. לפניי בקשה שניה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לאחר שהבקשה הראשונה אושרה וניתן פסק דין.

רקע

2. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית עוסקת בגביית ארנונה בגין החלק היחסי ברכוש המשותף בבניינים שאינם משמשים למגורים בתחומי העיר נתניה.

לטענת המבקש, עיריית נתניה גבתה את הארנונה הנ"ל בניגוד ל"דיני ההקפאה",

ומבלי שקיבלה אישור לכך מאת שר האוצר ושר הפנים ("השרים").

נטען כי על פי צווי הארנונה לשנים 1985-1987 חיוב בארנונה של יחידות בבית משותף לא כלל את חלקה היחסי של כל דירה ברכוש המשותף, בין שהיחידה שימשה למגורים, בין שלא. החל משנת 1988 החלה העיריה לחייב בארנונה את החלק היחסי ברכוש המשותף בנכסים שאינם משמשים למגורים, בניגוד לדין, וללא קבלת אישור כנדרש.

הקבוצה שמבוקש לאשר היא "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר שילמו למשיבה ארנונה בעשרים וארבע החודשים שקדמו להגשת התובענה, בגין החלק היחסי בשטחים המשותפים".

עילת התובענה היא הפרת חוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988), התשמ"ח-1988 ותקנה 2 (ב) בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס-2000.

3. עיריית נתניה דחתה בתשובתה את טענות המבקש.

4. לאחר ישיבת קדם משפט פנו הצדדים לגישור לפני פרופ' ירון זליכה, רו"ח ("המגשר"), שבסיומו הציעו הסדר פשרה ("הסדר הפשרה המקורי"), שאלו היו עיקריו:

• הקבוצה שעליה יחול ההסדר היא "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר נכון ליום 31.12.2013 שילמו למשיבה את מלוא הארנונה כפי שנדרשה על ידי העירייה בגין נכס זה ו/או יתרת חוב הארנונה למועד האמור נמוכה מסכום ההשבה הפרטני כהגדרתו בהסדר הפשרה".