ת"צ 44884-03-13 ואח'

1.התובע הגיש בקשה לאשר תובענה למתן סעד של הערכה לפי הוראות סעיף 338 לחוק החברות תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") כתובענה ייצוגית, בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "בקשת האישור").

במסגרת התובענה התבקש בית המשפט לקבוע כי התמורה ששולמה עבור מניות חברת אלעד קנדה אינק. (להלן: "החברה"), בהצעת רכש מלאה שהתקבלה, הייתה פחותה משווין ההוגן של המניות.

החברה הוקמה בסוף שנת 2009 והיא חברת בת של אלעד גרופ.

בשלב מסוים הועברו לחברה זכויות ופעילויות בקשר עם נכסי מקרקעין ופרויקטים שונים. היא פועלת בתחום הנדל"ן בקנדה בשני תחומים עיקריים: נדל"ן מניב וייזום בנייה למגורים.

בהחלטה מיום 2.4.15 אישרתי את הגשת התביעה כתביעה ייצוגית ואינני רואה כל צורך לחזור על כל האמור בה.

שני הצדדים הגישו חוות דעת בתמיכה לטענותיהם בעניין השווי ההוגן של המניות.

בין המומחים התגלעה מחלוקת משמעותית שהיא מחלוקת מתודולוגית באשר לדרך הערכת השווי.

בתמצית, יש לציין כי המומחית מטעם התובע ערכה חוות דעת בשיטת DCF, במסגרתה העריכה את השווי הטרמינאלי של פעילות הייזום והפיתוח של החברה, ואילו המומחה מטעם הנתבעת לא עשה כן.

מחלוקת זו כשלעצמה גרעה מהערכת השווי מטעם הנתבעת סכום של 11.8 ₪ למניה.

במסגרת ההחלטה נדחתה על ידי טענת הנתבעת לפיה אין מקום לטענת התובע כי המומחה מטעם הנתבע, המומחה הקנדי, לא העריך את השווי הטרמינאלי של פעילות הייזום, אלא שתוצאות ההערכה הייתה אפס.

נקבע בהחלטה כי עמדתו הברורה של המומחה מטעם הנתבעת הייתה כי אין מקום לחישוב שווי טרמינאלי של פעילות ייזום ופיתוח של החברה.

עוד צוין כי לדעתו, מבחינה כלכלית, אין ערך להזדמנויות עסקאות עתידיות שלא נולדו בעת ביצעו הערכת השווי.

נקבע כי עמדה זו עומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון לעניין שיטת ביצוע הערכת שווי בדרך של DCF.

בהחלטה התייחסתי גם לחוות דעת נוספת שהגיש התובע, ממנה עלתה חשיבות הערכת השווי בתקופה הטרמינאלית – חוות דעתו של ד"ר עמרם אהרוני.

בהחלטה צוינו מספר מחלוקות נוספות בין המומחים.