ת"צ 41192-01-15

ביום 20.1.2015 הגישה המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבים.

ביום 26.1.15 ועוד בטרם הוגשה תשובת המשיבים לבקשת האישור, הגישה המבקשת בקשה להחלפת התובעת הייצוגית בתובע ייצוגי חלופי, מר רפאל פרוידנברג (להלן: "התובע החלופי").

ביום 18.3.15 הגישו המשיבים לבית המשפט תגובה לבקשה להחלפת התובעת בתובע החלופי. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי המבקשת לא היתה יכולה להגיש את התובענה מלכתחילה, ולכן היא אינה יכולה לבקש "להחליף את עצמה" בתובע אחר.

בהחלטה שניתנה על ידי קבלתי את בקשת המבקשת להחלפתה בתובע הייצוגי החלופי, בעיקר מטעמי יעילות דיונית.

המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, וביום 16.5.15 קבל בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור, וקבע כי לא היה מקום להיעתר לבקשת החילוף נוכח התנהלותו הבלתי הולמת של ב"כ המבקשת.

ביום 20.7.15 הוחלט על ידי כי על המבקשת להודיע את עמדתה, לאור החלטתו של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור, ביחס לאופן בו היא מבקשת לכלכל את צעדיה ביחס להמשך ההליך דנן.

ביום 6.9.15 הוגשה בקשה נוספת לאישור תביעה ייצוגית על ידי התובע החלופי נגד המשיבים (ת.צ. 7608-09-15 פרידנברג נ' יוטרייד פרמיום ואח', להלן: "הבקשה המאוחרת"). התובע החלופי אף הגיש במקביל לבקשה המאוחרת, בקשה להעברת הדיון בתובענה הנוכחית לפי ס' 7 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), כך שבית המשפט ימחק את הבקשה הנוכחית.

התובע החלופי טען כי לאור החלטתו של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור, נקבע למעשה כי המבקשת אינה יכולה להיות מבקשת בבקשת האישור. לכן, לאחר העברת הדיון לבית משפט זה במותב הנוכחי, בקש התובע החלופי כי בית המשפט יפעל בהתאם להוראות ס' 7(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות ויורה על מחיקת בקשתה של המבקשת (בהליך דנן) והותרתה של הבקשה המאוחרת בלבד.

במקביל הגישה המבקשת במסגרת ההליך הנוכחי את ההודעה דנן, בה היא הודיעה כי היא אינה מתנגדת למחיקת בקשת האישור דנן כפי שבקש התובע החלופי, וכי היא מבקשת שבית המשפט לא יחייב אותה בהוצאות.