מינדלין נ' טיב טעם רשתות בע"מ

בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה הפרת חוק בניינים ציבוריים (מתקני שתיה של מים צוננים), תשמ"ז- 1986.

המבקשת טוענת כי המשיבות אינן מציבות מתקני שתיה למים צוננים במקום מרכזי בבית העסק שלהן, בניגוד להוראות חוק מתקני שתיה בשילוב עם סעיף 158ב בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965, תקנות התכנון והבניה (בנינים ציבוריים), תשמ"א-1981, ופרט 8.01(8) בתוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970, שלפיהם מוטלת על המשיבה חובה להציב מתקני שתיה של מים צוננים במקום מרכזי, נראה לעין הציבור, לשימוש חופשי בחינם על ידי כלל לקוחותיה.

המבקשת הגדירה את הקבוצה: "כלל לקוחות של המשיבה בשבע השנים שקדמו להגשת הבקשה ועד מועד אישורה שערכו קניות בסניפי המשיבה, ששטחם עולה על 350 מ"ק". והוסיפה והגדירה תת קבוצה: "כל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת, אשר רכש בקבוק משקה במהלך קניותיו אצל המשיבה".

עילות התביעה שנמנו בבקשה הן: הפרת חובה חקוקה שבחוק מתקני שתיה; רשלנות; ועשיית עושר לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979.

הסעדים המבוקשים הם: מתן צו הצהרתי, לפיו הפרה המשיבה את הוראות חוק מתקני שתיה; פיצוי לחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם או פיצוי לטובת הציבור; מתן צו עשה המורה למשיבה להציב מתקן שתיה למים צוננים בפתח כל סניף או חנות שהיא מחזיקה, ששטחה עולה על 350 מ"ר.

המבקשת מעריכה את הנזק הממוני בסכום כולל של כ- 3,920,000 ₪, ואת הנזק הבלתי ממוני בסכום כולל של כ- 2,940,000 ₪.

המשיבה התמקדה בטעון כלפי העילה האישית של המבקשת, וטענה כי לא פנתה אל עובדי החנות על מנת שיפנו אותה למתקן שתיה שהיה בחנות; כי לא הציגה ראיה לרכישת בקבוקי שתיה; כי אין לפסוק פיצויי השבה כיוון שהמבקשת לא בקשה לבטל את העסקה, ואף לא טענה כי אלמלא העדר המתקן לא היתה רוכשת את בקבוקי השתיה; כי לא הוכח קיומו של נזק בלתי ממוני לפי דרישות הפסיקה; וכי לא התמלאו תנאי סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006.

לתשובת המשיבה צורף תצהירו של מר משה נקים, מנהל אגף תפעול אצל המשיבה.

בסעיפים 2-4 לתצהירו, הצהיר מר נקים: