ת"צ 38576-11-11 א.ש. ברקאי בע"מ נ' עיריית מודיעין

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת כנגד המשיבה.

השתלשלות ההליך

תמצית בקשת האישור 

המבקשת מחזיקה בנכס בתחומה של המשיבה החל משנת 2003 (להלן: "הנכס").

ביום 10.11.11 קיבלה המבקשת מאת המשיבה שומת ארנונה לשנת 2011 בגין הנכס. שומה זו הגדילה את חיוב הארנונה המושת על המבקשת, בסכום של 9,982.70 ש"ח ביחס לשומה הקודמת מיום 1.1.11 (להלן: "הודעת חיוב").

במסגרת הודעת החיוב, חייבה המשיבה את המבקשת לראשונה, בין היתר, בגין שטחים המוגדרים כ"שטחים משותפים", המהווים בפועל שטח מקורה המהווה כניסה לבית משותף ו/או שטח מרוצף מקורה שאין לו מעקה ואינו משמש כמרפסת או כחניה, והוא פתוח משני צדדיו לרחוב (להלן: "שטחי המחלוקת").

המבקשת טוענת בבקשה כי שטחי המחלוקת בהודעת החיוב, הוחרגו מפורשות מהשטחים שחויבו בארנונה בעבר מכוח צווי הארנונה שהיו בתוקף עד לשנת 2008.

הוראות סעיפים 1.א. ו- 1.ב.1 בצו 2008 קובעים כך:

"א. לצורכי חישוב שטח בנין יובאו בחשבון מידות החוץ של המבנה, דהיינו סך של שטחי ברוטו של הבניה בכל קומה וקומה, לרבות חדרים, חדרי כניסה, פרוזדורים, חדרי מדרגות, לובי, מטבח, אמבטיות, חדרי שירותים, מקלטים, ממ"דים, ממ"קים, סככות, מרפסות מקורות וכל שטח מקורה אחר".

"ב.1. כניסות מקורות בבניינים משותפים או צמודי קרקע, פטיו, שטח מרוצף מקורה שאין לו מעקה ואינו משמש כמרפסת או כחניה – לא יחויבו בארנונה". 

בהתאם לטיוטת צו 2009 שברשותה אשר זהה לצו 2008, הפטור בגין השטחים המשותפים תקף גם לחיובי ארנונה בשנת 2009.

המבקשת טוענת כי בצו הארנונה לשנת 2010 של המשיבה חלו שינויים מהותיים אשר גרמו לשינוי שיטת חישוב השטחים לצורך חיוב בארנונה, כך שהשטחים שהיו פטורים בצווי 2009-2008 הפכו לבני חיוב בארנונה לפי צו 2010. צו הארנונה לשנת 2011 משמר את השינויים של 2010.

השינוי אשר בצו 2010 נעשה ללא אישור שרי הפנים והאוצר. המשיבה אינה רשאית לשנות את שיטת החישוב אפילו הייתה מקבלת את אישור השרים.

לעניין שינוי בשיטת חישוב המבקשת מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעמ"מ 10864/07 גלבר נ' עיריית אשדוד (9.2.11) (להלן: "עניין גלבר") בסעיף 7 לפסק הדין:

"אלה הם, אם כן, סוגי השינויים שהרשות המקומית רשאית להכניס בחיובי הארנונה. לפי תקנות ההסדרים, כל שינוי אשר נכנס לאחת משלוש הקטגוריות האמורות, יחולו עליו מגבלות ותנאים שונים. כך למשל, בסמכות הרשות המקומית להטיל חיוב בארנונה לראשונה על סוג נכס, ובלבד שהסכום שנקבע יהיה בטווח התעריפים המופיעים בתקנות ההסדרים. הרשות המקומית איננה מוסמכת לשנות סוג, סיווג או תת סיווג של נכס ללא שהשתנה השימוש בו, אלא אם כן קיבלה אישור חריג לכך משרי הפנים והאוצר (תקנה 9(ב) לתקנות ההסדרים). בנוסף, רשות מקומית איננה מוסמכת לשנות את שיטת החישוב (תקנה 2(ב) לתקנות ההסדרים). לא נקבעו חריגים לאיסור זה והסייג היחיד לו קבוע בסעיף עצמו – 'זולת אם נתגלתה טעות בחישוב השטח, שאינה תוצאה של שיטת חישוב שונה'" (ההדגשה שלי – מ' נ').