בן סימון נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

המבקש הגיש בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן בהתאמה: "בקשת ההסתלקות", "בקשת האישור", "חוק תובענות ייצוגיות").

עניינה של בקשת האישור בטענה, כי המשיבה אינה משיבה ללקוחותיה המבטלים פוליסת ביטוח רכב רכוש (מקיף/ צד ג') החזר יחסי ממחיר כתבי השירות שרכשו, וזאת בניגוד לדין ולהסכם בין הצדדים, כפי שנכנסו לתוקף ביום 30 ביוני 2016.

בבקשת האישור נטען, כי בהתאם להוראות סעיף 2(ד)(2) לחוזר רשות הפיקוח 2015-1-27 "הנהגת כתבי שירות ואופן שיווקם" (להלן:" חוזר כתבי שירות") שתחולתו מיום יום 30 ביוני 2016, המבוטח רשאי לבטל את הפוליסה בכל עת (פעולה המובילה לביטול מידי של כתבי השירות), והוא זכאי לקבל החזר יחסי, לפי מספר ימים, מהסכום ששילם בגין כתבי השירות. זכות זו עוגנה גם בכתבי השירות שצורפו כנספחים לפוליסה, בהם נקבע כי "כתב השירות יתבטל באופן מיידי במועד ביטול הפוליסה או בעת ביטול הכיסוי לפי בקשת מקבל השירות והוא יהיה זכאי להחזר יחסי לתקופה שנותרה ממחיר כתב השירות ששילם".

בבקשת האישור נטען בנוסף כי נראה שהחיוב ביתר נובע מתחשיב שגוי שעורכת המשיבה בנוגע לדמי הביטול שהיא גובה ממבוטחיה במקרה של ביטול הפוליסה, בשל חישוב עלות כתבי השירות לצורך ההחזר ביחד עם חישוב ההחזר בקשר עם דמי הביטוח השנתיים של הפוליסה, אשר מהם מופחתים "דמי ביטול" בהתאם לדין.

בהתאם לדין (למשל ס' 26 לפוליסה התקנית (תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי, תשמ"ו- 1986) ובהתאם להוראות הפוליסות המונפקות על ידי המשיבה, המשיבה זכאית לחייב במקרים מסוימים של ביטול פוליסה את המבוטח ב"דמי ביטול" ששיעורם נגזר מעלות "דמי הביטוח השנתיים". אולם, לאור הוראות חוזר כתבי השירות - כתבי השירות הינם מוצר נלווה ונפרד מפוליסת הביטוח (אשר הלקוח זכאי לרכוש אותו או לוותר עליו בעת רכישת הפוליסה), ולגבי אופן ההחזר של התמורה ששולמה בגינם בעת ביטולם נקבע דין נפרד במסגרת חוזר כתבי השירות שהוציא אותם מהחשבון לצורך חישוב דמי הביטול.

כתוצאה מהתנהלות המשיבה נגרמו למבקש וליתר חברי הקבוצה נזקים כלכליים בשיעור הפער שבין סכום ההחזר היחסי שהיו זכאים לקבל בגין ביטול כתבי השירות לבין הסכום שהושב להם בפועל על-ידי המשיבה לאחר הפחתת דמי הביטול. בהתאם לכך, הסעדים שנתבעו במסגרת התובענה היו כדלהלן:

צו עשה – שיורה למשיבה להשיב ללקוחותיה המבטלים פוליסת ביטוח את ההחזר היחסי ממחיר כתבי השירות ששילמו.

סעד כספי – פיצוי ו/או השבה בגובה הסכומים שהמשיבה נמנעה מלהשיב ללקוחותיה בגין העלות היחסית של כתבי השירות במקרה של ביטולם; קרי - הפער שבין סכום ההחזר היחסי שהיו אמורים לקבל בגין ביטול כתבי השירות לבין סכום ההשבה שבוצעה על-ידי המשיבה בפועל.

לאחר הגשת בקשת האישור, ובטרם הוגשה תשובת המשיבה לבקשת האישור, פנתה היועצת המשפטית של המשיבה לב"כ המבקש והציגה בפניה את העובדות והטענות הבאות לאחר עריכת בדיקות ובירורים אצל המשיבה:

• כפי שנטען בבקשת האישור, כאשר לקוחות ביטלו את פוליסת הביטוח במצבים המזכים את המשיבה בגביית דמי ביטול, לא ניתן ללקוחות החזר יחסי בגין כתבי השירות שנלוו לפוליסה למרות שינוי הדין מיום 30.6.2017 כאמור לעיל, וזאת בשל טעות באפיון ופיתוח השינוי בהוראות הדין במערכות המשיבה, ובתום לב.

• מדובר בטעות מיכונית במערכות המשיבה שאירעה בתקופה שהחל ממועד תחולת הוראות חוזר הנהגת כתבי שירות (החוזר נכנס לתוקף ביום 30.6.16 כך שתקופת ההפרה הינה מוגבלת לתקופה קצרה באופן יחסי של כשנה וחצי, עד למועד עדכון המערכות).