ת"צ 36602-07-13 חברת עורך-דין גולן קשי נ' רשות המיסים בישראל

1.בקשה לפסיקת גמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לבאי כוחו בעקבות הודעת חדילה שהגישה הנתבעת בתובענה שבנדון, בהתאם לסע' 9(ג) ו - 22-23 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק").

עיקרי העובדות ומהות התובענה

2.ביום 17.2.2013 קיבלה התובעת מהנתבעת דרישת לתשלום מע"מ בסך כולל של 117 ₪, שכלל חוב בגין ריבית והצמדה בסך 89 ₪, חוב בגין קנסות בסך 12 ₪, והוצאות התראה בסך 16 ₪.

התובעת פנתה למשיבה לבירור מהות החוב ונאמר לה כי מקור החוב הוא איחור בתשלום מע"מ בסך של 15,408 ₪ עבור החודשים יולי – אוגוסט 2011, ששולם ע"י התובעת ביום 20.9.2011, במקום ביום 15.9.2011, לפי חוק המע"מ (להלן: "חוק המע"מ"), דהיינו איחור של 4 ימים. התובעת חולקת על רכיב ההצמדה בלבד, בסך 77.04 ₪, מתוך כלל הרכיבים שחוייבה כמפורט לעיל.

ביום 3.3.2013 הגישה התובעת השגה על חיובה בהפרשי ההצמדה, וכן ביקשה מהנתבעת מידע לגבי אופן החישוב, אך לטענתה לא קיבלה מענה ולא תשובה להשגה עד להגשת התובענה שבנדון. לפיכך הגישה התובעת ביום 18.7.2013 תובענה מנהלית להשבת הסכום הנ"ל שלטענתה נגבה של כדין בגין הפרשי הצמדה, וכן הגישה באותו יום בקשה לאשרה כייצוגית.

3.לשיטת התובעת, לפי סע' 93 לחוק המע"מ, כאשר נישום מאחר בתשלום פחות מ – 30 יום, דהיינו במקום לשלם את התשלום ביום ה – 15 לחודש, שאז מתפרסם המדד של החודש הקודם, הוא משלם את המע"מ ביום כלשהו בין ה – 16 לחודש ל – 14 לחודש שלאחריו, לא השתנה המדד היסודי שלפיו מחשבים הפרשי הצמדה. כך שבמקרה שנישום מאחר בתשלום המע"מ פחות מ - 30 יום לא הספיקו להיווצר הפרשי הצמדה. הנתבעת נהגה כל השנים לגבות הפרשי הצמדה במקרים כאלה, של איחורים בתשלום שהיה אמור להתבצע ביום ה – 15 לחודש, זאת החל מהיום ה – 14 לחודש שאז המדד הידוע הוא מדד החודש שלפני החודש מושא התשלום.

ביום 26.11.2013 הגישה הנתבעת הודעת חדילה לפי סע' 9 לחוק, בה הודיעה כי החל מיום 1.11.2013 חדלה מהגבייה של הפרשי הצמדה בגין סכומי המע"מ שאיחרו בתשלומם פחות מ – 30 יום. בעקבות זאת הגישו הצדדים סיכומיהם לעניין הגמול ושכה"ט שעל ביהמ"ש לפסוק בהתאם לחוק, וזו הסוגיה שבפני.

דיון

4.לפי הפסיקה, השיקולים של ביהמ"ש, לפי סע' 23-22 לחוק, בבואו לפסוק גמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לבא כוחו, נחלקים לשלושה סוגים: שיקולי תשומה (סיכון, הוצאות ומורכבות ההליך), שיקולי תפוקה לקבוצה התובעת ושיקולי הכוונה ציבורית (ראו: עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (לא פורסם, מיום 25.12.2012) סע' 32 – 36 לפסה"ד, להלן: "פס"ד אבוטבול"). עוד נקבע בפסיקה כי רשימת השיקולים המנויים בסע' 23 לחוק אינה רשימה ממצה (ראו: ע"א 9134/05 אליעזר לויט, עו"ד נ' קו-אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (לא פורסם, מיום 7.2.2008)).