ת"צ 32535-11-09 כרסנתי נ' זנלכל בע"מ

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בטענה שהמשיבה מכרה מיץ לימון שעל אריזתו נכתב שהוא "מיץ לימון טבעי", בעוד אשר המוצר הוא מיץ מרוכז ומשומר, ובכך, כך הטענה, הפרה את הוראת תקן "ישראלי 52", כמו גם את הוראת תקן "ישראלי 1145". בבקשת האישור נטען שהמשיבה הטעתה את המבקשת ואת כל מי שרכשו את המוצר, והסעד שהתבקש היה פיצוי לציבור בסכום של כ-9,000,000 ₪. המשיבה כפרה בטענות המבקשת, ומאוחר יותר הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה.

על פי הסדר הפשרה הוגדרה הקבוצה כ"כל רוכשי המוצר", וצוין שהמשיבה הפסיקה לשווק את המוצר הנושא את המילה "טבעי" על אריזתו, והיא התחייבה להימנע משיווק מוצר הנושא כיתוב כזה גם בעתיד. בנוסף, התחייבה המשיבה להעניק פיצוי לציבור בצורת תרומת מוצרים לעמותות העוסקות בחלוקת מזון לנזקקים, שתיקבענה על פי שיקול דעתה של המשיבה, בסכום כולל של 100,000 ₪. כמו כן תעניק לציבור הטבה צרכנית בדרך של עריכת מבצעים ברשתות השיווק הגדולות, אשר בגדרם יוכל כל אדם שירכוש מוצר ממוצריה לרכוש מוצר שני זהה במחצית המחיר. סך כל ערכם של מרכיבי הסדר הפשרה נאמד בסכום של 220,000 ₪.

בבקשה טענו הצדדים שאין צורך במינוי בודק, אולם לא קיבלתי את טענתם, ובהחלטה מיום 19.2.12 מיניתי בודק לצורך בדיקת המשמעות הכספית של מרכיבי הסכם הפשרה, וחוות דעת על היחס בין סכום הפשרה לבין היקף המכירות של המוצר כנטען בבקשה לאישור הסדר הפשרה. בקשר לכך ייאמר כי אחד הנימוקים שעליהם הושתתה הבקשה לאישור הסדר הפשרה היה שהסכום הכולל של מכירות המוצר אינו גבוה, ובהתאם לכך סכום הפשרה – שאליו אתייחס להלן – תואם את סעד ההשבה החלקית שהתבקש בבקשת האישור.

הבודק הגיש את חוות דעתו ואישר את נתוני מכירות המוצר, את העובדה שמכירתו של המוצר הופסקה בחודש דצמבר 2009 ואת ההיקף הכספי של מכירות המוצר, והשווה סכום זה עם סכום הפשרה, ודעתו הייתה שהנתונים שמצא תואמים את הנטען בבקשה כהצדקה לאישור הסכם הפשרה.

היועץ המשפטי לממשלה ("היועץ המשפטי") הודיע שבעיקרו של דבר אינו מתנגד לאישור הסדר הפשרה, והותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. בצד זאת, ביקש היועץ המשפטי להוסיף מספר הערות, אשר לאלה מהן שראיתי לקבל אתייחס להלן. יצוין שהצדדים הגישו את תגובתם להערות היועץ המשפטי, וככל שהדבר נדרש אתייחס גם להערותיהם. בקשר לכך אציין כי בתגובת הצדדים לעמדת היועץ המשפטי הם בחרו להכתיר את הערותיו כ"הצעות" (המירכאות במקור), ואני סבור שהתייחסות זו היא בלתי ראויה ואין לה מקום בהליך זה או בכלל. סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 ("החוק") מורה כי בקשה לאישור הסדר פשרה תועבר לעיונו של היועץ המשפטי, וסעיף 18(ד) לחוק נותן בידי היועץ המשפטי את האפשרות להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה המוצע. דומה כי על רקע ניגוד העניינים המובנה ב"בעיית הנציג", המאפיינת את הסדרי הפשרה בהליכים ייצוגיים (אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענות ייצוגיות", משפטים מא 5 (2011)), אין צורך להכביר דברים או לנדוד למחוזות רחוקים על מנת להבין את חשיבות מעורבותו של היועץ המשפטי בהסדרי פשרה, ולא בכדי נתן לו המחוקק מעמד של אחד משומרי הסף של האינטרס הציבורי בכלל ושל חברי הקבוצה בפרט. על רקע זה, העובדה שהערה כזו או אחרת של היועץ המשפטי לא נשאה חן בעיני הצדדים או מי מהם, לא הצדיקה את תגובתם להערותיו, שכאמור הייתה בעיניי בלתי ראויה.

אוסיף עוד כי לבד מהערות היועץ המשפטי וחוות דעת הבודק, לא הוגשה הסתייגות מצד מי מן הציבור או גורם אחר כלשהו.