ת"צ 32491-03-12 הופמן לוי נ' עיריית אור יהודה ואח'

התובעת הודיעה בכתב על הסתלקותה מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית ביום 12.02.15 ובעל פה בדיון שנערך ביום 15.2.15. הנתבעת אינה מתנגדות להסתלקות אך עומדת על כך שתיפסקנה לזכותה הוצאות, מהטעמים שפורטו בפרוטוקול. הטעם המרכזי הוא שפסק הדין בענין זהה לנושא הדיון ניתן לפני שהוגשה התובענה דנן ועל כן לא היה צורך להגישה. (ראה: ת"צ 13763-02-10 לן-לין אינטרנשיונל נ' עיריית יהוד) (להלן: "עניין לן-לין"). אמנם הוגש ערעור על פסק הדין דנן אולם נטען כי היה מקום להמתין עד למתן פסק דין בערעור. הודגש כי בתיק דנן הוגשה תגובה מפורשת של המשיבה, תגובת היועץ המשפטי לממשלה והבהרותיו התקיימו מספר דיונים.

התובעת מבקשת שלא להטיל עליה הוצאות, ומפנה לעניין זה לפסקי דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 867/11 עירית תל-אביב-יפו נ' אי בי סי ניהול ואחזקה בע"מ (ניתן ב-28.12.14) וע"א 7928/11 אי. אר. אמ. טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (ניתן ב-22.1.15), בהם על אף ניהולו של הליך סבוך בתובענה ייצוגית שנדחתה, הוחלט שלא להטיל הוצאות על התובע וזאת מהטעם של מניעת הרתעת תובעים מנקיטה בהליכים לטובת הציבור.

בחינת המקרה שבפני מעלה כי בבסיס התובענה הייצוגית, שהוגשה ביום 19.3.12 עמדו טענות בנוגע לפגם בצו ארנונה ש"שורשר" לצווים מאוחרים יותר, ולאי ריפוי הפגם האמור באישורי השרים וצווי ארנונה מאוחרים. נושאים דומים לחלוטין נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט ב"עניין לן-לין", ביום 12.3.12, שבוע טרם הגשת התובענה הנוכחית, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עמדת התובעת.

ההליך שבפני כלל מספר ישיבות, במהלכן ב"כ הצדדים העלו את טיעוניהם. זאת ועוד, היועץ המשפטי לממשלה התבקש לחוות דעתו בנושא התובענה והגיש לבית המשפט מסמך מפורט מיום 4.11.12, ומסמך הבהרות מיום 26.12.12.

ביטוי ראשון לנכונות התובעת לעכב הדיון בפני נוכח קיום הליך הערעור בעניין לן-לין הועלה רק בישיבה מיום 6.1.13, ומאותו מועד ואילך, נדחה הדיון באופן תדיר, בהמתנה לפסק הדין. לבסוף נמחק הערעור בעניין לן-לין בידי מגישתו ביום 3.2.15.

התובעת ביקשה להסתלק מהתובענה ולבטל את הישיבה שנקבעה ליום 15.2.15, הוא יום ראשון, רק בשעות אחר הצהריים של יום חמישי 12.2.15, באופן שלא אפשר ביטולה בעוד מועד ודחיית הדיון.

השתלשלות העניינים לעיל מלמדת כי מלכתחילה, ספק אם היה מקום להגיש את התובענה במועד בו הוגשה, שכן רצונו של התובע הייצוגי המיועד או בא כוחו למנוע מאחר להקדימם, ודאי שאינו נימוק לגיטימי למהר ולהגיש תובענה ייצוגית. כמו כן, דומה שאף לאחר הגשת התביעה, יכולה הייתה התובעת לנקוט במהלכים שהיה בהם כדי לצמצם ההוצאות הכרוכות בניהולה, לרבות מעורבות היועץ המשפטי לממשלה – זאת, בין שעניין לן-לין והערעור שהוגש על פס"ד לא היו בידיעתה כלל עקב אי עריכת מחקר מספק, ובין עקב בחירה מודעת לנסות ולהביא את הסוגיות שבמחלוקת לדיון מחודש בבית המשפט לעניינים מנהליים. כיוון שכך, אין מקום לפטור את התובעת מתשלום הוצאות, כאשר לאור דברי בית המשפט העליון בנושא, יינתן משקל הולם לעובדה כי מדובר בתובענה ייצוגית לעניין היקפן של ההוצאות.

אשר על כן, אני מאשרת את הסתלקותה של התובעת מהתובענה הייצוגית, ומוחקת את בקשת האישור ואת התובענה האישית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות ההליך בסך 7,000 ₪. הסכום דנן יוצמד למדד יוקר המחיה וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלומו.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.