ת"צ 32243-01-14 אילן סנקר נ' העידן האורגני בע"מ, היועץ המשפטי לממשלה

1.המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה. במוקד הבקשה טענתו לפיה המשיבה מייצרת מוצר המכונה "גרנולה פירות יבשים" שאינו מסומן ב"אזהרת חנק" ("אזהרה – סכנת חנק לילדים מתחת לגיל 5") וזאת תוך הפרה בוטה של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן) ואי-קיומן של החובות הכלולות בתקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון אזהרה מסכנת חנק), התשס"ו-2006 (להלן – תקנות בריאות הציבור) ופקודת בריאות הציבור (מזון), התשמ"ג-1983. עוד טען המבקש, כי המוצר סומן כמוצר "ללא כולסטרול" וזאת בניגוד לרשימת רכיבי המוצר המופיעה על גבי האריזה, לפיה כל 100 גרם מכילים 14.5 מ"ג כולסטרול. לאור האמור, טען המבקש כי התנהלותה של המשיבה עולה כדי הפרת חובה חקוקה, הטעיה צרכנית, התעשרות שלא כדין ואף פגיעה באוטונומיית הפרט.

המבקש עתר לסעד הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הוראות חוק הגנת הצרכן ותקנות בריאות הציבור. כן, נתבקש סעד הצהרתי לפיו המשיבה הטעתה את צרכניה באמצעות סימון כוזב ("ללא כולסטרול"). עוד עתר המבקש לצו עשה שיורה למשיבה לתקן את הליקויים שנמצאו ובייחוד לסמן באופן בולט "אזהרת חנק" על גבי המוצרים, בעברית ובערבית. בנוסף, עתר המבקש לפיצוי כספי לחברי הקבוצה בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו לטענתו לחברי הקבוצה, וזאת בהיקף של 3,000,000 ש"ח.

2.ביום 26.08.14 הוגש לבית המשפט מכתב מאת המשיב בו הוא מביע נכונות לפעול למניעת הישנות מקרים כמתואר לעיל ומדווח על הסכמת הצדדים לסילוק הבקשה תמורת 8,000 ש"ח.

3. ביום 15.09.14 הוגשה על ידי הצדדים בקשת הסתלקות מוסכמת, במסגרתה צוין כי הצדדים הגיעו להסכם סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל המחלוקות שביניהם. כן צוין כי לעמדת המשיבה היא עסק צעיר שאינו רווחי; ניהול ההליך עד תומו היה מסב למשיבה הוצאות כבדות שאין ביכולתה לעמוד בהן; המשיבה תיקנה את הסימון באופן מידי. לאור זאת הגיע המבקש לכלל מסקנה כי אין טעם להמשיך בניהול התובענה נגדה והוא עתר להסתלק ממנה, ובכלל זה מהתביעות הכספיות שביקש להגיש נגדה בשם חברי הקבוצה, אשר נאמדו בבקשת האישור ב-3 מיליון ש"ח. המשיבה מצידה התחייבה לשלם למבקש גמול בסך 500 ש"ח ושכ"ט לב"כ המבקש בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

4.אמות המידה לאישורו של הסדר הסתלקות מסוג זה שלפנינו - אשר בקרב העוסקים בתחום נהוג לכנותו: "הסדר הסתלקות מתוגמלת" (על שום הגמול ושכר הטרחה שהוסכם על תשלומם במסגרתו) – נדונו אך לא מכבר בהרחבה בפסק דיני בת"צ (ת"א) 1469-02-13 עידן לוי נ' פסטה נונה בע"מ (להלן – עניין "פסטה נונה").

כפי שצוין באותו עניין, הסדרי הסתלקות מתוגמלת הולכים והופכים לדרך סיומן הנפוצה והמקובלת, בבחינת "ברירת מחדל", של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. הסדר ההסתלקות שלפנינו מבטא אף הוא מגמה רחבה ומפושטת זו.

בפסק דיני הנ"ל בעניין פסטה נונה קבעתי, בין היתר, כי -

"...חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון, ובכלל אלו הסדרי ההסתלקות שלפנינו, גבוהים לאין שיעור מתועלותיהם. לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש, אלא שאישורם על ידי בית המשפט מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק, מזה, ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה, מזה. בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן, נחלש התמריץ להגיש תביעות ייצוגיות מבוססות בתחום סימון מוצרי מזון ולהתמיד בניהולן, ותחת זאת מוצף בית המשפט במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן. מצב העניינים הקיים - שבו הולכים הסדרי הסתלקות מתוגמלת והופכים ל"ברירת מחדל" של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון – מכרסם, אפוא, בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. בית המשפט מצווה לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים".