ת"צ 30754-01-16 קרולינה נ' כמיפל בע"מ

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה. בגדר הבקשה טענה המבקשת שהיא רכשה מהמשיבה מכשיר להסרת כדוריות בד מתוצרת פיליפס ("המכשיר"), שהמשיבה מייבאת ומשווקת בישראל. לטענת המבקשת, המכשיר נמכר לה ללא הוראות שימוש והוראות אזהרה בשפה העברית, דבר הנוגד את סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א–1981 ואת סעיף 2(ו) לצו הגנת הצרכן (סימון טובין), תשמ"ג–1983. עוד טענה המבקשת כי למכשיר שרכשה צורפו סוללות שלא נבדקו בידי מכון התקנים הישראלי, וזאת בניגוד לחוק התקנים, תשי"ג–1953. בבקשת האישור טענה המבקשת כי חברי הקבוצה המיוצגת הם לקוחות המשיבה בישראל שרכשו את המכשיר במהלך שבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור. המבקשת העריכה כי מספר חברי הקבוצה עומד על כמאה אלף לקוחות, ולטענתה נגרם לכל אחד מחברי הקבוצה נזק שאינו ממוני בסכום של 20 ₪ לאדם ונזק ממוני בסכום של כ-14 ₪ לאדם, ובסך הכול הועמדה הערכת הנזק לחברי הקבוצה המיוצגת על סך 3,400,000 ₪.

לאחר הגשת הבקשה לאישור וקודם להגשת התשובה הגישו הצדדים את הבקשה הנוכחית, להתיר למבקשת להסתלק מן הבקשה לאישור, ובתוך כך להתיר למשיבה לשלם למבקשת גמול בסכום של 10,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחה בסכום של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הנימוק העיקרי העומד ביסוד בקשת ההסתלקות הוא שכמות המכשירים שהמשיבה ייבאה ושיווקה קודם למועד הגשת הבקשה לאישור היא כ-5,000 יחידות, שמתוכן נמכרו למשתמשי קצה 2,548 יחידות. בעקבות הגשת הבקשה הופסקה מכירת המכשירים ונאספו 648 מכשירים שלא נמכרו, וכפועל יוצא מכך כמות המכשירים שנמכרו עומדת על 1,900. נטען גם שהמשיבה הפיקה עלון חדש הכולל תרגום מלא של הוראות השימוש והאזהרה של המכשיר, וכן כי הסוללות נמכרו יחד עם המכשיר, ועל פי ייעוץ משפטי שקיבלה המשיבה אין צורך להעמיד את הסוללות לבדיקת מכון התקנים. בנסיבות אלה, כאשר המשיבה תיקנה את התקלה מיד עם גילוייה וכאשר מספרם של רוכשי המכשיר הוא קטן, ויש גם קושי באיתורם ובהוכחת הנזקים שעל פי הטענה נגרמו להם, לא נותרה עוד הצדקה עניינית לניהול ההליך הייצוגי. על רקע זה הוגשה הבקשה המשותפת לאישור ההסתלקות, המלווה בתשלומי גמול ושכר טרחה כאמור לעיל.

עם הגשת הבקשה ביקשתי הגשת טיעון משלים בנוגע לסכומי הגמול ושכר הטרחה, ובתוך כך הפניתי את הצדדים לשורה של החלטות בנושא זה (בין השאר ע"א 4714/13 דיאב נ' איי דיגיטל (29.9.13) ("עניין דיאב"), ת"צ 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה (26.11.14) ("עניין לוי") ות"צ 27043-06-14 חזן נ' יעד חברה לדלק (9.12.14) ("עניין חזן")). המבקשת טענה כי שיקולי התשומה, התפוקה וההכוונה הציבורית, המפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תביעות ייצוגיות, תשס"ו–2006, מצדיקים את אישור תשלומי הגמול ושכר הטרחה כמבוקש בבקשה. לטענתה, בהכנת התביעה והבקשה לאישור הושקעו משאבים ניכרים וכך גם לאחר מכן, בעת ניהול השיח עם באי כוח המשיבה לקראת הגשת הבקשה לאישור ההסתלקות. המשיבה טענה שבעניין לוי נקבעה ההלכה הרווחת בנוגע להסתלקות מתוגמלת, אולם בצד זאת לא נעלמה ממנה ההחלטה בעניין חזן, המשקפת גישה שונה שלפיה ניתן לאשר תשלומים בקשר להסתלקות בשים לב לתועלת שצמחה לחברי הקבוצה ולציבור בכללותו. כפי שהיה צפוי, כל אחד מן הצדדים נקט עמדה שונה בנוגע לתקלה, לתוצאותיה ולתיקונה. המבקשת הכבירה מלים על חשיבות הבקשה לאישור ועל התועלת הרבה, כך הטענה, שצמחה לחברי הקבוצה, ואילו המשיבה שמה דגש על היקף המכירות המצומצם עד לגילוי התקלה ותיקונה, שהפועל היוצא ממנו הוא שבהיבט הנזק – ממוני ושאינו ממוני – שלכאורה נגרם לחברי הקבוצה, מדובר בהיקף נזק מצומצם למדי.

שקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות העניין בכללותו, והגעתי למסקנה שניתן לאשר את ההסתלקות כנעתר בבקשה, ועם זאת, התשלומים למבקשת ולבאי כוחה יועמדו על גמול של 3,000 ₪ ושכר טרחה בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.