ת"צ 28571-03-17

בפני בקשה לשמיעת עדותה המוקדמת של המבקשת (להלן – הבקשה) וזאת במסגרת בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית (להלן – הבקשה לאישור תביעה) בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות).

המבקשת עותרת לגביית עדותה המוקדמת,שכן היא צפויה לצאת מישראל ביום 3/4/17. לטענת המבקשת, יש לה רישיון עבודה בענף הסיעוד עד יום 19/12/17 אולם היא עתידה לסיים את עבודתה ביום 31/3/17 ומתכננת לשוב למולדתה, מולדובה, ולצורך כך רכשה כרטיס טיסה לתאריך שצוין. אעיר, כי לא צורף מסמך התומך בטענה שהמבקשת אמנם מסיימת את עבודתה במועד שצוין בתצהיר. לבקשה צורף העתק אשרה וכרטיס טיסה (לעיר קייב).

במסגרת תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות סדרי הדין) לא אומצה מפורשות הוראת תקנה 171 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 הדנה בזכות לחקור עד מיד. בתי הדין לעבודה קבעו, כי ניתן לגבות את העדות ולהחיל את התקנה האמורה מכוח הקבוע בסעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 11 בעמ' 36 -37).

הלכה היא, כי לבית הדין שיקול דעת נרחב בשאלה האם להתיר גביית עדות מוקדמת בכל עת לאחר הגשת תובענה.

בעת הפעלת שיקול דעת זה, יש לבחון מחד מהו הנזק העלול להיגרם לבעל הדין העותר לשמיעת העדות המוקדמת למול הנזק הצפוי לבעל הדין שכנגד, אשר בשלב מוקדם ביותר של ההליך נאלץ לחקור בחקירה נגדית בעל דין או עד, כאשר לא תינתן אפשרות נוספת לגבות עדותו.

לאחר שעיינתי בתובענה ובבקשה לגביית העדות, מצאתי, כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.