סלע - שיכון,ייזום וניהול נדל"ן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בקשה לאישור הסדר פשרה לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן –בקשה לאישור הסדר הפשרה, חוק תובענות ייצוגיות, בהתאמה).

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענה, שהמשיב מפר הסכמי הלוואות צמודות מדד בהם התקשר עם לקוחותיו וגובה ריבית פיגורים בניגוד להסכמים אלה (להלן – בקשת האישור).

על פי הנטען בבקשת האישור, המשיב התקשר עם לקוחותיו בהסכם הלוואה שכותרתו "בקשה לקבלת הלוואה צמודה" הקובע, בין היתר, ריבית פיגורים על תשלומי הלוואה שלא ישולמו במועדם (להלן – הסכם ההלוואה). ריבית הפיגורים הקבועה בהסכם ההלוואה היא "בשיעור הגבוה ביותר שיחול בבנק מדי פעם בפעם על משיכת יתר בלתי מאושרת בחשבונות עו"ש דביטוריים במטבע ישראלי" (להלן – ריבית הפיגורים ההסכמית).

על פי תנאי ההסכם, קרן ההלוואה והריבית בגינה תהיינה צמודות למדד המחירים לצרכן. לפיכך טוענת המבקשת, ההלוואה נופלת לגדר "מילווה צמוד ערך" כאמור בצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תש"ל – 1970, אשר הוצא מכוח חוק הריבית, תשי"ז – 1957 (להלן – צו הריבית) ושיעורי הריבית הנקובים בצו הריבית הם שיעורים אפקטיביים ולא נומינאליים. לפיכך, ריבית הפיגורים המקסימאלית שרשאי היה המשיב לגבות מלקוחותיו היא ריבית אפקטיבית בשיעור של 17%. בפועל, המשיב גובה ריבית אפקטיבית בשיעור גבוה מכך בשיעור של 18.3891% ריבית שנתית - ריבית העולה על ריבית הפיגורים ההסכמית. תוצאה זו מתקבלת כיוון שהמשיב מחשב את ריבית הפיגורים מדי חודש, בשיטת "דריבית" תוך שהוא מחלק את שיעור הריבית המקסימלי (17%) ל – 12 (חודשים).

עוד טוענת המבקשת, שמחישובים שבוצעו על ידי מומחה מטעמה עולה, שחויבה בריבית עודפת בסך של 25,563.84 ₪, המהווה כ- 6.6% אחוזים מכלל ריבית הפיגורים ששולמה על ידה (סך של 385,736.34 ₪).

הנזק המצרפי לצורך התובענה הייצוגית הוערך על ידי המומחה מטעם המבקשת, תחת הנחות שמרניות, בסך של כ- 155,000,000 ₪.

לאחר הגשת בקשת האישור, הצדדים ניהלו משא ומתן במטרה להסדיר את המחלוקת ללא צורך במיצוי ההליך המשפטי ובסופו הגיעו להסדר פשרה. הבקשה לאישור הסדר פשרה הוגשה בטרם הגיש המשיב תשובה לבקשת האישור ועמדתו הובאה לראשונה במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה.

לטענת המשיב, שיעורי הריבית הקבועים בצו הריבית ובכלל זה שיעור ריבית הפיגורים המקסימלי בהלוואה צמודת מדד, הם שיעורים נומינאליים ולפיכך, פעל כדין בקביעת שיעורי ריבית הפיגורים ובגבייתה.

במועד חתימת המבקשת על הסכם ההלוואה הוחתמו לקוחות המשיב על טופס לפיו, ריבית הפיגורים שתחול על הלוואה צמודת מדד תיקבע לפי צו הריבית (להלן – טופס הלוואה חדש). אולם, ככל הנראה עקב טעות טכנית של פקיד, הוחתמה המבקשת על טופס הלוואה ישן, שהיה נהוג עד לחודש פברואר 2005 אשר קבע, שריבית הפיגורים שתחול על הלוואה צמודת מדד היא ריבית הפיגורים בחשבונות עו"ש (להלן – טופס הלוואה ישן).

בפועל, במהלך התקופה הרלוונטית לבקשת האישור, חייב המשיב את הלקוחות שנטלו הלוואות צמודות מדד בריבית פיגורים לפי צו הריבית וזאת, גם אם חתמו על טופס הלוואה ישן. מבדיקה שערך המשיב לגבי התקופה הרלוונטית לתובענה עולה, שלעיתים, ריבית הפיגורים בחשבונות עו"ש הייתה גבוהה מריבית הפיגורים לפי צו הריבית, לעיתים נמוכה ממנה ולעיתים שווה לה. במקרים שריבית הפיגורים בחשבונות עו"ש הייתה גבוהה מריבית הפיגורים לפי צו הריבית, הלקוחות "הרוויחו" מאופן חישוב ריבית הפיגורים לפי צו הריבית. באשר למבקשת, במהלך תקופה זו, לעיתים חויבה בריבית גבוהה מהריבית ההסכמית ולעיתים נמוכה יותר. חישוב ריבית הפיגורים בחשבונות עו"ש בצירוף הצמדה, כפי שקובע הסכם ההלוואה, מביא לכך שהמבקשת שילמה ריבית עודפת בשיעור של 0.24% בלבד (סה"כ 959.34 ₪ בלבד).

בטופס ההלוואה החדש, שנכנס לשימוש במרץ 2005, נקבע, שריבית הפיגורים שתיגבה מהלקוחות תהיה ריבית הפיגורים המקסימאלית בהתאם לצו הריבית. אף על פי כן, במשך תקופה מסוימת לאחר מכן, היו מקרים שבהם לקוחות הוחתמו על טופס הלוואה ישן.

החל מחודש ספטמבר 2007, החל המשיב להפעיל מערכת טפסים ממוחשבת והפקידים הונחו להנפיק את כלל הטפסים ובכלל זה את טפסי הסכם ההלוואה לחתימת הלקוחות מהמערכת בלבד. בבדיקה מדגמית, שנערכה לבקשת ב"כ המבקשת, אותרו מספר מקרים בין השנים 2005-2007 בהם הוחתמו לקוחות על טופס הלוואה ישן. החל משנת 2008 לא אותרו מקרים של החתמה על טופס ישן, אלא על טפסים חדשים בלבד.

על יסוד הסיכויים והסיכונים בתיק ועל מנת להימנע מהתדיינות משפטית ממושכת ויקרה, הצדדים הביעו רצון לסיים את המחלוקת נשוא הבקשה באמצעות הסדר פשרה וזאת, מבלי שיהא בכך משום הודאה באיזו מטענות הצדדים.

עיקרי ההסכמות בהסדר הפשרה

הגדרת הקבוצה: כל מי שנטל הלוואה צמודת מדד (להלן – הלוואה) וחויב בריבית פיגורים, החל מ- 7 שנים קודם להגשת בקשת האישור ועד לאישור הסדר פשרה, במהלך התקופה שבין 14.6.2008 ועד לשנת 2016 (להלן – התקופה הרלוונטית). הסדר הפשרה מתייחס לשתי קבוצות לקוחות: (א) לקוחות שנטלו הלוואה עד ליום 31.12.2007 ושילמו ריבית פיגורים במהלך התקופה הרלוונטית (להלן – חברי קבוצה א'); (ב) לקוחות שנטלו הלוואה החל משנת 2008 ואילך, שילמו ריבית פיגורים במהלך התקופה הרלוונטית ואשר יציגו טופס הלוואה ישן בחתימתם לצורך הוכחת זכאותם לפיצוי (להלן – חברי קבוצה ב').

הסדר הפיצוי: המשיב יעמיד סך של 2,000,000 ₪, שישולמו, הן כהחזר אישי לחברי הקבוצה בהתאם לסכום ריבית הפיגורים לו זכאי כל אחד מחברי הקבוצה (להלן – החזר אישי) והן כסעד לטובת הציבור בהתאם להוראות סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן – סכום הפשרה).

סכום הפשרה נקבע על יסוד בדיקה פרטנית שבוצעה על ידי רואה חשבון מומחה, מר נתן יזרלביץ (להלן – המומחה). המומחה ביצע בדיקות פרטניות של כל ההלוואות צמודות המדד שהעמיד המשיב עד לסוף שנת 2007 ושחויבה בהן ריבית פיגורים בתקופה הרלוונטית. במסגרת בדיקות אלו, בדק המומחה בכל הלוואה והלוואה, האם ריבית הפיגורים שחויבה - שולמה בפועל, מה סכומה של ריבית הפיגורים ומהי ריבית הפיגורים "העודפת" ששולמה.

המועד הקובע לצורך התחלת יישום הסדר הפשרה הוא 30 ימים מיום אישור הסדר הפשרה ותשלום הפיצוי יתבצע בתוך 90 ימים מהמועד הקובע (להלן – המועד הקובע ו- מועד התשלום, בהתאמה).

המשיב יפצה את כלל חברי הקבוצה, בסכום ההחזר האישי, אשר עומד על 60% מסכום ריבית הפיגורים העודפת ששילם כל חבר קבוצה בפועל למשיב במהלך התקופה הרלוונטית. הסכום הכולל שהעמיד המשיב לצורך החזר אישי עומד על סך של 2,000,000 ₪, אשר יחולקו לחברי הקבוצה כמפורט להלן: