ת"צ 27454-12-14 קוסוביץ נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ ואח'

 לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת. עניינה של התובענה בטענת המבקשת כי במקרים של חסרים במלאי מספקת המשיבה ללקוחותיה המזמינים מוצרים באתר האינטרנט, מוצרים חלופיים יקרים יותר מאלו שהוזמנו על ידם, מבלי שניתנה לכך הסכמת הלקוחות. מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

א. רקע

1. ביום 14.12.2014 הגישה המבקשת, באמצעות באי כוחה, תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה, רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ (להלן: "המשיבה" או "רשת רמי לוי"). ביום 21.10.2015 הגישה המבקשת תובענה ובקשת אישור מתוקנת (להלן:"בקשת האישור המתוקנת").

2. כאמור, עניינה של בקשת האישור המתוקנת בטענה כי במקרים של חסרים במלאי, מספקת המשיבה ללקוחותיה המזמינים מוצרים באתר האינטרנט שלה (להלן:"האתר") מוצרים חלופיים יקרים יותר מאלו שהוזמנו על ידם, מבלי שניתנה לכך הסכמת הלקוחות.

3. לטענת המבקשת, עם ביצוע הזמנה באתר נכרת בין הלקוח למשיבה הסכם, אשר לפיו מחוייבת המשיבה למכור ולספק ללקוח מוצרים בהתאם למחירם כפי שמופיע בהזמנה. אספקת מוצר חלופי מבלי לקבל את הסכמתו המפורשת של הלקוח לכך, מהווה הפרה של הסכם זה, שכן היא מנוגדת להוראות תקנון האתר, המורה כי: "אתר רמי לוי יהא רשאי לשנות ו/או לבטל הזמנה ובלבד שימסור על כך למזמין הודעה לפני מועד האספקה" (סעיף י"א 5 לתקנון האתר בנוסחו בעת הרלוונטית).

   עוד נטען כי התנהלות המשיבה סותרת את הוראות סעיף 2(א)(13) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), בהטעותה את הלקוח בסוגיית המחיר.

4. ביום 26.1.2015 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת האישור המתוקנת (להלן: "התשובה"). בתשובה טענה כי תקנון האתר מתיר לה להשלים חסרים בהזמנה; כי הנחה מתבקשת היא שמחירו של מוצר חלופי לא יהיה זהה בהכרח למחירו של המוצר המקורי שהוזמן; כי אספקת מוצר חלופי תחת מוצר שאינו במלאי פועלת לטובת הלקוח, שכן אחרת תצא הזמנתו חסרה; וכי בכל מקרה שמורה ללקוח האפשרות להשיב את המוצר החלופי ולקבל את מלוא תמורתו חזרה.

5. עוד טענה המבקשת כי במסגרת ביצוע ההזמנה באתר יכול הלקוח לסמן, ביחס לכל מוצר בהזמנתו, איזה מוצר חלופי ירצה לקבל במקומו, במקרה שהמוצר הנבחר יהיה חסר במלאי. הוסבר, כי במקרה של לקוח שלא ציין את העדפתו, "המלקט" (עובד המשיבה אשר אוסף את המוצרים בהתאם להזמנה) מונחה ליצור עמו קשר טלפוני כדי לקבל הסכמתו לאספקת המוצר החלופי. זאת, בהתאם לנהליה הפנימיים של המשיבה. רק במקרה ולא נוצר קשר עם הלקוח, מספקת המשיבה מוצר חלופי על פי שיקול דעתה. עוד ציינה המשיבה, כי כיום (קרי, בניגוד למצב ששרר עובר להגשת התובענה) עומדת בפני הלקוח גם האפשרות לסמן כי אינו מעוניין בקבלת מוצר חלופי.

6. ביום 15.2.2016 הוגשה תגובת המבקשת לתשובה (להלן: "התגובה"). בימים 7.3.2016 ו-21.4.2016 התקיימו דיוני קדם משפט, במסגרתם נידונו חלופות אפשריות לפשרה בין הצדדים. ביום 13.7.2016 התקיים דיון קדם משפט נוסף, בו נידונה סוגיית הגמול ושכר הטרחה למבקשת ולבאי כוחה (בהתאמה).

7. ביום 14.8.2016 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה", בהתאמה). ביום 17.8.2016 הוריתי לפעול לגבי הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. דהיינו, על פרסום הסדר הפשרה והבקשה לאישורו להתייחסויות הציבור ועל העברתם לעיון היועץ המשפטי לממשלה והממונה על הגנת הצרכן.

8. חבריי הקבוצה לא הגישו התנגדויות או בקשות לצאת מהקבוצה, ואיש מהם לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 10.10.2016 בעניין אישור הסדר הפשרה (להלן: "דיון האישור"). בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אלעד אסרף (להלן: "ב"כ היועמ"ש") הגיש עמדתו ביחס להסדר הפשרה ביום 9.10.2016, ונטל חלק בדיון האישור. הוא הודיע כי אינו מתנגד להסדר הפשרה, אך ביקש להעיר לגביו מספר הערות. מרביתן יידונו להלן.