ת"צ 27345-05-15 גינוסר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה הייצוגית שבכותרת. עניינה של התובענה, בתמצית, בטענת המבקשת כי בפוליסות ביטוח בריאות של המשיבה מצוי סעיף המפלה מבוטחות נשואות ביחס למבוטחות שאינן נשואות, בכל הנוגע לכיסוי ביטוחי של בדיקות היריון. זאת, בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה"). מהטעמים שיפורטו להלן סברתי כי יש מקום לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

א. רקע

1. ביום 14.5.2015 הגישה המבקשת, באמצעות בא כוחה, תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "בקשת האישור"). זאת, לפי פריט 7 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "התוספת") ("תביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000") ולפי פריט 2 לתוספת ("תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנון קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו").

2. עניינה של התובענה בטענת המבקשת כי בפוליסות ביטוח בריאות של כלל מצוי סעיף המפלה מבוטחות נשואות ביחס למבוטחות שאינן נשואות, בניגוד להוראות חוק איסור הפליה. שכן, הסעיף מתנה את הכיסוי הביטוחי של נשים נשואות בגין בדיקות היריון בכך שבן זוגן יהיה אף הוא מבוטח בביטוח בריאות אצל כלל או במסגרת מקום עבודתו או במסגרת פרטית אישית (להלן: "הסעיף המתנה"). בבקשת האישור נתבקש בית המשפט, בין היתר, ליתן צו המורה על ביטולו של הסעיף המתנה באופן רטרואקטיבי ומכאן ולהבא, ולחייב את כלל לשלם לחברות הקבוצה פיצוי בגין הנזק שנגרם להן, לטענת המבקשת, עקב עמידתה של כלל על קיומו של הסעיף המתנה.

3. ביום 17.12.2015 הוגשה תשובת כלל לבקשת האישור (להלן: "תשובת כלל"), במסגרתה חלקה על טענות המבקשת. ביום 24.1.2016 הוגשה תגובת המבקשת לתשובת כלל. ביום 26.1.2016 התקיים דיון קדם משפט, במסגרתו הציע בית המשפט לצדדים לבוא בדברים ביניהם. ביום 23.11.2016 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה", בהתאמה), וביום 29.11.2016 הוריתי לפעול לגבי הבקשה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. דהיינו, על פרסומה להתייחסויות הציבור ועל העברתה לעיון היועץ המשפטי לממשלה ולמפקח על הביטוח. חברי הקבוצה לא הגישו התנגדויות או בקשות לצאת מהקבוצה, ואיש מהם לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 29.1.2016 בעניין אישור הסדר הפשרה (להלן: "דיון האישור"). בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד לירן פאר (להלן: "ב"כ היועמ"ש") הגיש עמדתו ביחס להסדר הפשרה ביום 24.1.2016 (להלן:"עמדת היועמ"ש"), במסגרתה העיר מספר הערות ביחס להסדר, שחלקן יצוינו להלן.

   ב. עיקרי הסדר הפשרה

4. להלן מפורטים עיקרי הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים. מובהר כי האמור לעיל הוא תיאור לא ממצה של הסדר הפשרה, וכי בכל מקרה של סתירה בין התיאור שיובא להלן לבין נוסח הסדר הפשרה, יגבר נוסח הסדר הפשרה (אלא אם מהקשר הדברים עולה כוונה אחרת).

   • הגדרת הקבוצה – חברות הקבוצה הוגדרו בהסדר הפשרה (סעיף 3 להסדר) כך:

     מבוטחות נשואות, שמחזיקות או החזיקו, החל מיום 14.5.2012 וכלה במועד אישור הסדר הפשרה, בפוליסה בה נכלל סעיף מתנה, אשר בני הזוג שלהן לא היו מבוטחים בפוליסת ביטוח בריאות בכלל ו/או במסגרת מקום עבודתם ו/או במסגרת פרטית אישית, ואשר לא פנו לכלל בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין בדיקות הריון שביצעו בתקופה הקובעת בשל קיומו של סעיף מתנה בפוליסה; או שפנו לכלל בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין בדיקות הריון שביצעו בתקופה הקובעת ותביעתן נדחתה אך ורק בשל קיומו של הסעיף המתנה.

     (להלן – "חברות הקבוצה").

   • עילת התביעה – עילות התביעה כפי שפורטו בסעיפים 38-19 לבקשת האישור כוללות: הפרת הוראות סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה (האוסר, בין היתר, על הפליה בהספקת שירות ציבורי על רקע מעמד אישי); הפרת חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 וחוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982 (על בסיס הטענה כי הסעיף המתנה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד שדינו בטלות); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ועשיית עושר ולא במשפט.