ת"צ 26271-05-14 עמותת דייגי נמל יפו ואח' נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר ואח'

1.המשיבים בבקשה הנוכחית (שהם המבקשים בבקשת האישור והם יכונו להלן: "המבקשים") הגישו נגד המבקשים – משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה (שיכונו להלן יחד "המשיבים") תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית.

2.בבקשה (בפרק ב2 בה) טענו המבקשים נגד משרד החקלאות בין היתר כי כי הוא לא ניהל את ממשק הדייג, לא אסף נתונים על שלל הדייג, לא הקטין את צי הדייג, לא השבית את הדייג בים התיכון, לא הכריז על שטחים מוגנים, לא פיקח על איפת חוקי הדייג, לא סיפק פתרון לעבריינות דייג, לא החיל נהלי שיווק ושמירה על איכות הסביבה, לא סייע במענקים להקמת תחנות שינוע ופיקוח, לא אכף את התקנה בדבר גודל העין ברשתות המשמשות מכמורות (ספינות) ,לא השבית ציי מכמורת בקיץ, לא התקין איתורן בספינות המכמורת, לא צמצם מספר העוסקים בדייג חופי והיקפי ועוד.

באשר למשרד להגנת הסביבה, נטען (בפרק ב'3 לבקשת האישור) בין היתר כי הוא לא דאג להגן על הסביבה החופית ולמנוע פגיעה בה, כי לא קבע עקרונות והגבלות לניהול ופיתוח הסביבה החופית, לא מנע פגיעה במערכות אקולוגיות, לא מנע גרימת נזק סביבתי ומערכתי לקרקעית הים, ולא אכף את חובות לצורך הגנת הטבע.

3.בקשת האישור הוגשה מכוח פרט 6 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") – הקובע כי ניתן להגיש תביעה ייצוגית "בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע". פרט 6 מוסיף וקובע כי המונחים "מפגע סביבתי" ו"גורם מפגע" יהיו כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) התשנ"ב – 1992 (להלן: "חוק מניעת מפגעים").

טענות הצדדים

4.המשיבים הגישו בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף. לטענתם, חוק תובענות ייצוגיות אינו מאפשר הגשת תביעות נגד גורמים שהם מפקחים, מסדירים ואוכפים – בניגוד למי שבצע בפועל את העוולה. המשיבים הוסיפו וציינו כי הפסיקה קבעה כי ה"גורם המפגע" לפי חוק מניעת מפגעים הוא הגורם הישיר לנזק, ולא גורם עקיף הבא לידי ביטוי בהעדר פיקוח.

5.המבקשים השיבו לבקשה. הם טענו כי עילת התביעה אינה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פיקוח, אלא מדובר במחדלים הרובצים לפתחם של שני המשיבים – משרד החקלאות והמשרד לאיכות הסביבה. לגישת המבקשים, משרד החקלאות ביצע באופן ישיר מחדלים שהביאו לדלדול הדגה בים התיכון, ופגע באופן ישיר במשאבי הדגה. המבקשים הפנו בהקשר זה לדו"ח מבקר המדינה, להמלצות ארגון ה-OECD ולדו"ח הוועדה לענף הדייג בישראל – ועדת שבח.

באשר למשרד לאיכות הסביבה, נטען כי על פי החוק לשמירת הסביבה החופית התשס"ד – 2004, אחראי המשרד לאיכות הסביבה על יישומו. אין גורם אחר במדינה שתפקידו הוא להגן על הסביבה החופית. גם צמצום שטחי דייג מצויים תחת אחריות המשרד לאיכות הסביבה, מכוח תפקידו לשמור על הסביבה החופית.

על-פי הטענה, בעשור האחרון נגרם נזק סביבתי מערכתי לקרקעית הים, תהליכי רבייה של הדגים נפגעו, ומיני דגים מצויים על סף הכחדה. למעלה מ-100 אלף פרטים של ערכי טבע מוגנים נידוגים מדי שנה ומאות צבי ים נפגעים מדי שנה.

6.המבקשים טענו כי המשיבים הם הגורם הישיר למצב העגום בו מצוי ענף הדייג. יש לראות את המדינה כמי ש"מנהלת מפעל" שגורם או עלול לגרום למפגע סביבתי. משק הדייג הוא ה"מפעל" שמשרד החקלאות מנהל אותו, ואילו הסביבה החופית היא ה"מפעל" שמנוהל על ידי המשרד לאיכות הסביבה, ולכן ניתן לתבוע אותם ישירות בגין אחריותם, ולא בגין אי-הפעלה של סמכויות פיקוח.