ת"צ 24398-09-13 ח'ריש נ' תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

א.המבקשת, גב' רנין ח'ריש (להלן: "המבקשת"), הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור").

ב.בבקשת האישור נטען, כי במסגרת תגובה לתחקיר של אתר האינטרנט "כלכליסט", שפורסם ביום 11.9.2013 (תדפיס של התחקיר צורף כנספח 4 של בקשת האישור), הודתה המשיבה, כי המוצרים "יופלה פרי" ו"פרילי", המיוצרים והמשווקים על-ידה, מכילים חומר משמר מסוג פוטסיום סורבט (אשלגן סורבט - מלח האשלגן של חומצה סורבית), המסומן כ-E202 (להלן: "E202"), ואולם היא נמנעה מלציין חומר משמר זה ברשימת הרכיבים של המוצרים, וזאת בניגוד לדין.

ג.לטענת המבקשת, באי-ציון חומר משמר זה, מפרה המשיבה, בין היתר, את הוראות תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א-2001, שקובעות חובה ברורה לסמן את החומר המשמר ברשימת הרכיבים של מזון ארוז מראש.

כמו כן נטען, שהמשיבה מפרה את הוראות סעיף 2(א) של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בכך שהיא עשתה מעשה העלול להטעות את הצרכן לגבי טיב, מהות ומרכיבי המוצר, וכן התועלת והסיכונים הכרוכים בשימוש במוצר.

בנוסף, כך נטען בבקשת האישור, המשיבה לא גילתה לצרכן אודות תכונות הידועות לה, המפחיתות באופן משמעותי מערכו של המוצר, וזאת בניגוד לחובה המוטלת עליה בסעיף 4(א) של חוק הגנת הצרכן.

ד.עוד טוענת המבקשת, כי המשיבה הפרת חובה חקוקה, שכן תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), התשס"א-2001, קובעות בסעיף 6(ב), שמזון ארוז מראש המכיל תוסף מזון שאינו מן המפורטים בתוספת הראשונה יסומן, ברשימת המרכיבים במזון, בשם תוסף המזון או מספר ה-E שלו, וכן באחת משמות הקבוצות המפורטות בתוספת השניה בהתאם למטרתו הטכנולוגית העיקרית, כשבענייננו המדובר בקבוצת החומרים המשמרים (הערה: מספר E משמש באיחוד האירופאי לצורך קידוד תוספי מזון. שיטת קידוד זו מקובלת גם בישראל).

ה.ממשיכה וטוענת המבקשת, כי מעשיה ומחדליה של המשיבה עולים לכדי רשלנות, משלא סימנה את המוצרים נשוא הבקשה בהתאם להוראות הדין. כאשר לטענת המבקשת, בענייננו חל הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו", הואיל ואין למבקשת כל ידיעה, או היכולת לדעת מה הן הנסיבות המדויקות שגרמו לנזקיה, שנגרמו בשל פעולות שבשליטתה המלאה של המשיבה.

ו.כמו כן נטען, שלמבקשת עומדת עילת תביעה מכוח דיני החוזים הכלליים, שכן התנהגותה של המשיבה נגועה בחוסר תום לב מובהק, בניגוד לדוקטרינת תום הלב שבדיני החוזים הכלליים. כמו כן, המשיבה הציגה מצג שווא.

ז.טוענת המבקשת, כי עומדת לה גם עילת תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט, שכן, לטענתה, המשיבה התעשרה שלא כדין על חשבון לקוחותיה בגובה הנזק הממוני שנגרם למבקשת.

ח.נטען בבקשת האישור, כי המשיבה אינה מכבדת את אוטונומיית הפרט של צרכניה, ואת זכותם לקבל מידע מלא בנוגע לרכיבים הכלולים במוצרים נשוא הבקשה, ובכך מונעת מהם את החופש לבחור, באופן מושכל, אם לצרוך את המוצרים, אם לאו.