ת"צ 21841-12-14 כהן נ' שירות בריאות כללית ואח'

א.בפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם למִתווה הפשרה שהוצע על-ידי בית המשפט במסגרת ישיבות קדם המשפט, שהתקיימו בתיק זה ביום 18.6.2015, ביום 9.9.2015, וביום 7.12.2015.

ב.המבקש הגיש תובענה כנגד המשיבות ובקשה לאישורה כייצוגית, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

תמצית טענת המבקש היתה, שהמשיבה מס' 1 מקיימת שיתוף פעולה מסחרי עם המשיבה מס' 2, ומאפשרת למשיבה מס' 2 לעשות שימוש במאגר המידע שלה אודות המבוטחים המצטרפים לתוכנית השב"ן (שירותי בריאות נוספים) של המשיבה מס' 1, וזאת לצורך שיווק פוליסה קבוצתית לביטוח סיעודי.

ג.נטען בבקשת האישור, כי בכך הפרו המשיבות את הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ובעיקר את הסעיפים 1 ו-11 של חוק זה, ואת העקרונות העולים מסעיפים 8(ב) ו-2(9) של החוק. כן נטען, כי בכך גם הפרו המשיבות את הוראות סעיף 9 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, ואת הוראות סעיפים 19 ו-20 של חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ופעלו, לפי הנטען, בניגוד להנחיות רשם מאגרי המידע והיועץ המשפטי לממשלה.

ד.עוד נטען בבקשת האישור, כי המשיבות הפרו שורה של חובות חקוקות, ובכלל זה את הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, הפרו את חובת תום הלב כלפי חברי המשיבה מס' 1 בניגוד לסעיפים 12 ו-39 של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, והתרשלו, לפי הנטען, כלפי ציבור חברי המשיבה מס' 1.

לטענת המבקש עוולו כלפיו המשיבות ופגעו בפרטיותו והסבו לו נזק של חוסר נוחות, שנגרם מחמת פניות טלפוניות שקיבל מן המשיבה מס' 2 בניגוד לרצונו, כאשר במסגרת פניות אלה הוצע לו להצטרף לפוליסה הקבוצתית. פעולות אלה גרמו למבקש, כך לפי הנטען, לפגיעה באוטונומיית הרצון שלו ובזכות היסוד שלו לפרטיות.

ה.קבוצת התובעים שייצוגה התבקש הוגדרה ככלל לקוחות המשיבה מס' 1, שפרטיהם האישיים הועברו לידי המשיבה מס' 2 ללא הסכמתם החל משבע שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור, דהיינו, מיום 10.12.2007 עד 10.12.2014 (להלן: "חברי הקבוצה").

ו.המשיבות טענו בתגובותיהן, שיש לסלק על הסף את בקשת האישור, הואיל ולטעמה של המשיבה מס' 1 אין סמכות עניינית לבית משפט זה, ולטענת המשיבה מס' 2, לא קמה כלפיה כל עילה, הואיל והטענות בבקשת האישור נוגעות להעברת מאגרי מידע, וטענות אלה אינן רלוונטיות לגבי המשיבה מס' 2, שלא העבירה מאגרי מידע כלשהם. לחלופין, טענה המשיבה מס' 2, שלא קמה למבקש עילה כנגדה הנמנית עם העילות המופיעות בתוספת השניה של חוק תובענות ייצוגיות.

לגוף העניין טענות המשיבות, כי בניגוד לטענות המבקש לא נעשה שימוש שלא כדין במידע שהתקבל מן המשיבה מס' 1, ובפרט במידע רפואי, וכי המידע נשוא הבקשה, שימש לצירוף מבוטחים לפוליסה הקבוצתית בלבד.

ז.הוסבר בתגובות, שעל מנת לאפשר לעמיתי המשיבה מס' 1 ליהנות מכיסוי סיעודי זמין בתנאים מועדפים (שאינו חלק מסל שירותי הבריאות), התקשרה המשיבה מס' 1 עם המשיבה מס' 2 על מנת שזו תפעיל פוליסה קבוצתית לביטוח סיעודי, כשהמשיבה מס' 1 היא בעלת הפוליסה, ותנאיה סוכמו בין המשיבה מס' 1 לבין המשיבה מס' 2, ואליה יהיו זכאים להצטרף עמיתי המשיבה מס' 1.