ת"צ 17292-01-13 חס נ' פז חברת נפט בע"מ

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה עיגול סכומים, שלטענתה נעשה על ידי המשיבה שלא כדין, ובאופן הנוגד את חוק בנק ישראל תש"ע-2010 ("החוק").

המשיבה מפעילה רשת של חנויות נוחות בתחנות דלק הממותגות בשם "yellow" והמבקשת טענה שהאופן שבו עיגלה המשיבה את הסכומים בגין מכירות בחנויות הנוחות לא תאם את הוראות הדין מכוח הוראות החוק.

המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור שבה היא הכחישה מכל וכל את טענות המבקשת וטענה כי האופן שבו עוגלו הסכומים תואם לחלוטין את הוראות החוק. לאחר שהוגשה התשובה לתשובה התקיים קדם משפט, ובקשת האישור נקבעה לשמיעת ההוכחות, ועתה הוגשה הבקשה להסתלקות מבקשת האישור.

עיינתי בבקשת ההסתלקות ואני מחליט לדחות אותה, ככל שהיא נוגעת להסכמת הצדדים בדבר סכומים שתשלם המשיבה, כמפורט להלן. יחד עם זאת ומנימוקי הבקשה, אני מתיר את ההסתלקות עצמה.

בבקשת ההסתלקות, שהוגשה בהסכמה, נפרשה יריעת טענות נרחבת (למדי, יש לומר) שבה חזרו הצדדים על טענות המשיבה, שכאמור חולקת מכל וכל על הנטען כלפיה בבקשת האישור, והיא שבה וטוענת, כפי שעשתה בתשובתה, שלא נפל פגם כלשהו בהתנהלותה. אחר הדברים האלה, עותרים הצדדים שבית המשפט יאשר הסדר הסתלקות שבגדרו תשולם תרומה בסך 10,000 ₪ לעמותה שעל פי הטענה מסייעת לאוכלוסיות במצוקה ופועלת לצמצום העוני בישראל, סכום של 3,000 ₪ כגמול למבקשת וסכום נוסף של 10,000 ₪ (בצירוף מע"מ) כשכר טרחה לבא כוחה.

חלק זה של בקשת ההסתלקות אינו מקובל עליי, ולדעתי אין לאשרו.

הכלל בקשר לכך קבוע בסעיף 16(א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 המורה כי "מבקש, תובע מייצג או בא כוח תובע מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט".

על רקע זה השאלה היא אם כן, מהן הנסיבות שבהן יאשר בית המשפט מתן טובות הנאה למבקש אישור בקשר עם הסתלקות מן הבקשה, ובעניין זה הפנו אותי הצדדים למספר החלטות שניתנו על ידי ערכאות שונות, שבהן אושרו תשלומי גמול ושכר טרחה בקשר עם הסתלקות (ת"צ 13801-02-09 עזורי נ' 013 נטוויז'ן בע"מ (7.1.10); ת"צ 27617-07-10 שירי נ' סלקום (5.7.11); ת"צ 1045-08-10 ציוני נ' פלאפון (24.10.11)).

עיינתי בהחלטות שאליהן הפנו אותי הצדדים ולא מצאתי בהן תמיכה לטענתם שהנסיבות שבהן הן ניתנו דומות לענייננו, ולדעתי ההפך הוא הנכון. בהחלטות האמורות, כמו גם במקרים אחרים שנדונו בפסיקה, התיר בית המשפט תשלום בקשר להסתלקות, כאשר עצם הגשת בקשת האישור הביאה לתיקון דרכיו של הנתבע (ראו, בין רבים, ת"צ (ת"א) 18374-04-13 אלי גרביץ נ' עירית תל-אביב-יפו (12.5.14) וכן אצל המחבר אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית", משפטים מא 5, 68 (תשע"א); ובמאמרו של רונן עדיני, "גם זו דרך לסיים – על הסדרי הסתלקות בתובענה ייצוגית", הפרקליט, 629, פיסקה 4.3 (תשע"ד)) ותוצאה כזו הייתה ההצדקה לאישור התשלום.