ת"צ 14646-05-14 פרידמן נ' עיריית בת ים

המבקשת, שני טל-פרידמן, הגישה לבית משפט זה תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד עיריית בת ים, שעניינן הוא גבייה בלתי חוקית של אגרה בסך 20 ₪ בגין הנפקת תו חניה אזורי מתושבי העיר, המתגוררים באזור שנקבע על ידי המשיבה כאזור חניה מוסדר. בבקשת האישור נטען, כי גביית אגרה בגין הנפקת תו החניה האזורי מנוגדת להוראות חוק העזר לבת ים (העמדת רכב וחנייתו), תשנ"ד – 1994 (להלן: חוק העזר העירוני), שלפיו תושב העיר המתגורר באזור חנייה מוסדר זכאי לקבל את תו החניה האזורי ללא כל תשלום, ככל שהוא עומדת בתנאים המפורטים בסעיף 16 לחוק זה. על פי הנטען, המדובר בהתנהלות שנמשכת שנים רבות, כאשר עוד בביקורת פנימית, שנערכה ברשות החניה בעיריית בת ים בשנת 2007, הוסבה תשומת לבה של העירייה לכך שגביית האגרה נעשית בחוסר סמכות וללא עיגון בחוק העזר העירוני.

עיריית בת ים הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), ועל כן דין התובענה להידחות. כל שנותר להכריע בו הוא בגמול למבקשת ובשכר הטרחה לבא כוחה, לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22(ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

1. רקע הדברים וההליכים

המבקשת, שני טל-פרידמן, הינה תושבת העיר בת-ים המתגוררת ברחוב סוקולוב בעיר, המצוי באזור שהוגדר על ידי המשיבה כאזור חניה מוסדר המסומן "1". בהתאם להוראות חוק העזר לבת ים (העמדת רכב וחנייתו), תשנ"ד – 1994 (להלן: חוק העזר העירוני), זכאית המבקשת לקבל תו חנייה אזורי, שיאפשר לה להחנות את רכבה בסמוך לבניין מגוריה בצמוד למדרכות הצבועות בכחול-לבן. ביום 23.3.14 פנתה המבקשת אל המשיבה בבקשה להנפקת תו חניה אזורי לרכב שבבעלותה. בתמורה לקבלת תו החניה, נתבקשה המבקשת לשלם למשיבה אגרה בסך 20 ₪. לאחר שהמבקשת שילמה את האגרה וקיבלה לרשותה את תו החניה, הסתבר למבקשת, כי אין כל הוראה בחוק העזר העירוני המאפשרת למשיבה לגבות את האגרה האמורה, נהפוך הוא; על פי סעיף 16 לחוק העזר העירוני המבקשת זכאית לקבל את תו החניה האזורי ללא כל תשלום, ככל שהיא עומדת בתנאים המפורטים בסעיף 16 לחוק זה.

ביום 11.5.14 הגישה המבקשת תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית נגד המשיבה, שבה נטען כי גביית אגרה בגין הנפקת תו החניה האזורי מנוגדת לדין. בבקשה ובתובענה נטען, כי המדובר בהתנהלות שנמשכת שנים רבות, כאשר עוד בביקורת פנימית, שנערכה ברשות החניה אצל המשיבה בשנת 2007, הוסבה תשומת לבה של המשיבה לכך שגביית האגרה נעשית בחוסר סמכות וללא עיגון בחוק העזר העירוני ואף הומלץ למשיבה לפעול לתיקון חוק העזר העירוני באופן שיאפשר את גביית האגרה כאמור.

את הקבוצה אשר בשמה הוגשה התובענה ביקשה המבקשת להגדיר בבקשת האישור, כך:

"כלל תושבי העיר בת-ים המתגוררים באזור שנקבע על ידי המשיבה כמקום חניה מוסדר ואשר נדרשו מאת המשיבה לשלם 20 ₪ עבור קבלת תו-חניה אזורי, וזאת במשך עשרים וארבע החודשים שקדמו להגשת התובענה."

במסגרת התובענה ובקשת האישור התבקש בית המשפט להורות למשיבה לחדול מגביית אגרת תו חניה אזורי שלא כדין ולהשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו מהם ביתר בשנתיים שקדמו להגשת התובענה, אשר להערכת המבקשת מסתכמים בסך 383,800 ₪ (בערכי קרן).

ביום 6.8.14 הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה. במסגרת הודעת החדילה אישרה המשיבה, כי היא אמנם גבתה אגרה בסך 20 ₪ מתושבים מתגוררים באזור חניה 1, אשר ביקשו כי יונפק להם תו חניה לאזור זה. אולם, זאת, לטענתה, לשם כיסוי עלויות הנפקת התו בלבד, גבייה שהיא לעמדת העירייה גביית מחיר מותרת. המשיבה הבהירה כי לצד זאת, ולמען הזהירות, פעלה היא לתיקון חוק העזר העירוני כך שיסדיר את גביית האגרה בגין הנפקת תווי חניה לתושבי אזור חניה מוסדר, לרבות גביית 20 ₪ מתושבי אזור חניה 1, ובישיבתה מס' 31/14 מיום 4.10.11 אושר תיקון חוק העזר העירוני כאמור. המשיבה טענה, כי בהמשך להחלטתה הוגשה בקשה לשר הפנים לתיקון חוק העזר העירוני והמשיבה נדרשה לערוך תיקונים שונים בנוסח החוק המוצע ובחודש ספטמבר 2013 נשלח לשר הפנים הנוסח הסופי והמעודכן, שטרם אושר. המשיבה טענה, כי מכל מקום, היא חדלה מגביית התשלום עבור הנפקת תו חניה אזורי לתושבי העיר בת-ים המתגוררים באזור חניה מוסדר ומעוניינים בקבלת תו חניה אזורי לאזור מגוריהם בלבד וזאת עד לתיקונו של חוק העזר הקיים. המשיבה ביקשה להדגיש, כי לצד זאת, ובהתאם ללשון חוק העזר העירוני, תושב שיבקש בנוסף לתו החניה לאזור מגוריו תו חניה אזורי למקום חניה מוסדר שאינו מקום מגוריו, יחויב בתשלום אגרת חניה בסך 120 ₪.

במסגרת הודעת החדילה עמדה המשיבה גם על חשיבות הפניה המוקדמת בהליך תובענה ייצוגית, בציינה, כי אילו המבקשת הייתה מעוניינת לפעול בתום לב, היה עליה למצות את כלל ההליכים המקדימים העומדים לרשותה בטרם פעלה להגיש את הבקשה שבנדון, ולכל הפחות לפנות בפנייה מוקדמת למשיבה ולאפשר לה לחדול מגבייה עוד בטרם הגשת בקשת האישור, כפי שחדלה בפועל בהודעה זו, באופן שהיה חוסך כספים לקופה הציבורית וכן חוסך מזמנו היקר של בית המשפט. המשיבה טענה, כי לאור האמור, הגשת בקשת האישור שבנדון אינה עומדת בתנאי תום הלב הקבוע בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות ומכאן שדינה של בקשת האישור להימחק על הסף. המשיבה טענה עוד, כי דין הבקשה להימחק על הסף גם מהטעם שלא הוכחה עילת תביעתה האישית של המבקשת. בהקשר זה טענה המשיבה, כי בהתאם לחוק העזר העירוני היא זכאית לגבות אגרת חניה בסך 120 ₪ מתושב המבקש כי יונפק לו תו חניה אזורי בנוסף לתו החניה לאזור מגוריו וכי המבקשת כלל לא הוכיחה כי פנתה אל המשיבה להנפקת תו חניה אזורי למקום מגוריה בלבד.