ת"צ 10314-06-14 נאוי ואח' נ' מי נע תאגיד המים והביוב של נצרת עילית בע"מ

שני המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה מנהלית ייצוגית כנגד המשיב. הבקשה מחזיקה אין ספור טענות בגין פעולות שפעל כביכול המשיב – שהינו תאגיד מים וביוב – ואשר הביאו לגביית כספים מיותרת, לטעמם, מאזרחי ותושבי העיר עפולה.

משנקפו הימים, ביקש המבקש 2 להסתלק מן הבקשה מטעמים אישיים, המוגדרים בבקשתו כ"לחצים אישיים ובריאותיים". ביום 1.2.15 נעתרתי לבקשה, לאחר שקבלתי את תגובת המשיבה, אשר הסכימה לבקשה אך ביקשה כי אפסוק לטובתה הוצאות. עניין פסיקת ההוצאות, נקבע ליום הדיון בבקשה, שנועד ליום 23.3.15. (לאחר מכן נדחה הדיון להיום).

ביום 15.2.15, פנה גם המבקש מס' 1 , וביקש להסתלק מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ללא צו להוצאות. המשיב הסכים לכך, אולם דרש כי יפסקו לזכותו הוצאות משמעותיות, בהינתן העובדה כי עסקינן בתובענה ייצוגית. לשיטת המשיב, מן הראוי לפסוק הוצאות בשיעורים המקובלים באשר לפסיקת גמול תובע ושכר טרחת עורך דין בתביעה ייצוגית, לפי שיעור הגמול ושכר הטרחה שראו המבקשים נגד עיניהם. אף בקשה זו נועדה לדיון להיום.

ולאחר הדברים האלה, ביקשו הצדדים כי אבטל את הדיון הקבוע להיום, ואתן את החלטותיי בבקשת הביטול והבקשה לפסיקת הוצאות. ואכן ביום, 19.3.15, הוריתי על ביטול הדיון ולאחר שקבלתי את תגובת המבקש, ניתן על ידי ביום 22.3.15 , פסק דין המורה על מחיקת הבקשה לאישור הגשת התביעה כתובענה ייצוגית.

כל שנותר לדון עתה, הינו בסוגיית פסיקת ההוצאות. כאמור, המשיב טוען כי הינו זכאי לפסיקת הוצאות, לאור ממדיה של הבקשה, הטרחה שנדרשה ממנו על מנת להגיב על הבקשה, ולאור הסכומים אשר עמדו נגד עיני המבקשים, לו היה בית המשפט מכריע בתובענה המינהלית לזכות הקבוצה, תוך פסיקת גמול תובע ייצוגי ושכר טרחת עורך דינו. לשיטת המשיב, על בית המשפט להעביר מסר חד לתובעים הייצוגיים. שכן, עצם העובדה כי מוגשת נגדם תובענה ייצוגית, מטילה עומס רב על הנתבעים ועל בתי המשפט, ובשל כך מגולגלות ההוצאות, בסופו של יום, על הציבור כולו ולו בעקיפין. אין ליתן למבקשים מן הסוג האמור להגיש בקשות סרק ולהסתלק מהם בלא כלום. התרת הרצועה כאמור, עלולה להתפרש כפיחות בחשיבות ההליך.

מנגד, טוענים המשיבים כי התובענה הייצוגית נועדה למנוע גבייה שלא כדין מכלל תושבי העיר עפולה. ההסתלקות מן התביעה באה מחד מטעמים אישיים של העותר מספר 2 אשר לא יכול היה לעמוד בעומס והלחץ הנפשי הכרוך בניהול הליך זה. (ולעניין זה לא נמסרו הבהרות מדוע זה הגשת תביעה מן הסוג האמור, גורמת לתובע לחצים נפשיים). מאידך, עם הסתלקותו של המבקש מס' 2, לא נותרה למבקש 1 ברירה, אלא להסתלק גם הוא מהבקשה. לשיטת המבקשים, לא נגרמו למשיב כל הוצאות כלשהן בגין ההליך, שכן ממילא באי כוחו מועסקים על ידו דרך קבע. כמו כן, לא נדרשה המשיבה להוציא הוצאות כספיות בגין הגשת חוות דעת מטעמה. לשיטתם של המבקשים, הם מייצגים את הציבור כולו בגין עוול שנעשה לו. על כן, אין לחייבם בהוצאות.

דיון:

המבקשים מניחים שתי הנחות, אשר איני רואה להן בסיס.

ההנחה הראשונה הינה כי אכן הינם מייצגים את עניין הציבור. הנחה זו לא נבחנה על ידי בית המשפט, ואין לדעת בשלב זה האם אכן נכונה הינה אם לאו. יתכן בהחלט כי הבקשה הינה בקשה מבוססת אשר לאחר דיון ניתן היה לאשר בעקבותיה הגשת תובענה ייצוגית, ברם, אין לשלול גם את האפשרות ההפוכה. שכן העניין טרם נבחן בכור המצרף של ההליך השיפוטי. על כן, בשלב זה, אין לומר כי הבקשה מבוססת ויש בה כדי להגן על עניינו של הציבור. במיוחד אמור הדבר גבי שני המבקשים שלפני, אשר הם עצמם ביקשו מיוזמתם לסגת מן התובענה הייצוגית, בטרם יתקיים בה דיון, ובטרם אף נבחנה שאלת זכאותם להגיש תביעה כבעלי עילת תביעה אישית בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק תובענות ייצוגיות.