ת"פ 9434-04-15 מדינת ישראל נ' סעיד(עציר)

הנאשם הודה במסגרת הסדר טעון בכתב אישום מתוקן לפיו ביצע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כתב האישום

1. על פי כתב האישום המתוקן הנאשם והמתלוננת הם בני דודים. בין הנאשם והמתלוננת קיים סכסוך בנוגע לבעלות על בית המצוי בשכונת שייח ג'ראח בירושלים.

ביום 31.3.15 בשעה 17.30 לערך, הלכה המתלוננת יחד עם בעלה ובנה בן השלוש ברחוב בשועפט. הנאשם הגיע למקום, ובין הנאשם ובין המתלוננת ובעלה היו חילופי דברים. זמן קצר לאחר מכן, הנאשם שלף סכין מכיס ימין והחזיקו ביד מאחורי גבו. המתלוננת פנתה והסתובבה על מנת לעזוב את המקום, ובתגובה דקר הנאשם את המתלוננת 6 פעמים בחלקים שונים בגופה. המתלוננת התמוטטה ונפלה על הקרקע.

2. המתלוננת פונתה בעזרת עוברים ושבים לרופא בקירבת מקום ומשם נלקחה באמבולנס לטיפול בבית חולים.

כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלוננת שלושה פצעי דקירה בבית החזה האחורי משמאל, פצע דקירה בקו בית השחי הקדמי וכן פצע דקירה עמוק העובר באזור הסרעפת השמאלית מעל לטחול, אשר גרמו לפגיעה בריאה שהצריכה הכנסת נקז. כמו כן נגרמו למתלוננת פצע דקירה ביד שמאל וכן פצע דקירה ברגל שמאל.

תסקיר שירות המבחן

3. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם רווק בן 21, גדל במערכת משפחתית בעייתית והוצא למסגרות חוץ ביתיות על ידי רשויות הרווחה. הרקע ממנו הגיע פגם ביכולתו לאמץ דפוסי התנהגות נורמטיביים.

התרשמות שירות המבחן היא כי הנאשם מתקשה להכיר בחומרת העבירה המיוחסת לו ונוטה למיקוד שליטה חיצוני. עם זאת, מביע כיום חרטה על התנהגותו האלימה ורצון לקיים בעתיד חיים נורמטיביים ללא מעורבות פלילית. על פי התסקיר לאור חומרת העבירה ולאור הקושי של הנאשם להציב לעצמו גבולות פנימיים, מאסר בפועל יהווה גורם מציב גבול עבורו. לצד האמור ממליץ שירות המבחן כי בשיקולי הענישה יילקחו בחשבון גילו הצעיר ונסיבות חייו של הנאשם.

ראיות המאשימה