ת"פ 8722-12-13 מדינת ישראל נ' מימוני

עניינה של החלטה זו בטענת הנאשם כי אין לחייבו להשיב לאשמה.

כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם עבירה של פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז 1977.

לפי תיאור העובדות בכתב האישום המתוקן, ביום 02.04.13, בין השעות 16:30-17:30, חדר הנאשם לחנות "מרשמלו" השוכנת ברחוב הרואה 10 בעיר רחובות, מבעד לדלת אחורית אשר הייתה נעולה אותה שעה. בהמשך לאמור, נטל הנאשם את הפריטים הבאים, אשר היו מונחים באותה העת בחנות: 4 פקטים של סיגריות וממתקים.

בתום פרשת התביעה, טען הנאשם כי אין לחייבו להשיב לאשמה, זאת הואיל וההודאה שנגבתה מן הנאשם בעת חקירתו במשטרה הייתה מאולצת, וניתנה תחת לחץ ואיומים שנמשכו מספר שעות מצד החוקרים. כן, נטען לעניין החקירה, כי הנאשם הינו אדם שאינו יודע קרוא וכתוב ולמרות זאת לא תועדה החקירה באופן חזותי. מכל מקום, טען הנאשם, אין צילומים או ראיות מהותיות הקושרות את הנאשם לביצוע העבירה, ואף לא מתקיימת דרישת קיומו של "דבר מה הנוסף" להודאה.

מנגד, טענה ב"כ המאשימה כי די לה לתביעה, בשלב זה, בהצגת ראיות דלות ובסיסיות על מנת לחייב את הנאשם להשיב לאשמה, וכי אין עוד מקום לבחון את משקלן של הראיות. לטענת המאשימה, היא עומדת בדרישה זו, שעה שהוגשה הודאת הנאשם, שהינה מפורטת ואף מכילה פרטים מוכמנים. פרט לכך, נשמעה עדות המתלונן ואף הוגשו הודעותיו, ודי בהן בכדי להרים את נטל הראיות הלכאורי הנדרש.

דיון והכרעה

שמעתי טיעוני הצדדים, שבתי ללמוד את הראיות שהונחו לפניי במסגרת פרשת התביעה, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שלהלן:

הלכה היא כי על מנת לחייב את הנאשם להשיב על האשמה, די לתביעה בכך שהובאו ראיות דלות וקלושות בלבד (ע"פ 405/80 מד"י נ' שדמי, פד"י ל"ד(2)757; קדמי, על סדר הדין בפלילים, 2009, חלק שני א' עמ' 1444). נקבע כי אין צורך בכך שהתביעה תראה כי הובאו ראיות לעניין כל אחד מפרטי האישום, אלא די בכך שהובאו ראיות ליסודות המרכזיים שלו (ע"פ  732/76 מד"י נ' כחלון, פד"י ל"ב(1)170). בשלב זה, גם אין בית המשפט בוחן את מהימנות הראיות שהובאו, ואינו בוחן אותן במבחן "הפנימי", כי אם במבחן "חיצוני" כמותי בלבד (בש"פ 825/98 מד"י נ' דחלה נ"ב(1)625).