ת"פ 8389-03-14 מדינת ישראל נ' אוחנה

הרקע.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר במקורו ייחס לנאשם 2 אישומים בעבירות של תקיפת קטין ותקיפה בנסיבות מחמירות.

בישיבת בית המשפט מיום 25.6.14 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה, יורשע, ובטרם טיעונים לעונש יופנה הנאשם לקבלת תסקיר משירות המבחן. התביעה הצהירה כי במידה והתסקיר ילמד כי הנאשם לקח אחריות, מביע חרטה ונרתם להליך טיפולי ישקלו בחיוב הארכת המאסר על תנאי שעומד ותלוי נגד הנאשם.

בהתאם להסדר הטיעון הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע, הופנה לשירות המבחן וביום 17.2.16 טענו הצדדים לעונש. כל צד על פי טעמיו.

כאן המקום לפרט במה הודה הנאשם. הנאשם הודה כי במספר מקרים, במועדים שאינם ידועים למאשימה, הכה את בתו- ע.א., אשר הנה קטינה, בין השאר באמצעות סטירות ולהשלכת חפצים לעברה. עוד הודה הנאשם כי במהלך חודש אוקטובר 2012 ביקשה אמה של הקטינה שתקום מהספה. בהמשך ביקשה הקטינה שיעזרו לה לקום והנאשם אמר לה: "קומי כבר יא היפופוטם, יא שמנה". הקטינה נעמדה מול אמה ואמרה לאם: "בגלל זה אני לא מדברת איתו" תוך התייחסות לנאשם וכתגובה לכך נטל הנאשם מאפרה מעץ שהייתה על השולחן והשליך בחוזקה לעבר הקטינה. המאפרה פגעה ברגלה של הקטינה וכתוצאה מכך התנפחה רגלה של הקטינה ונוצרו שטפי דם לאורך רגלה.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת קטין – עבירה לפי סעיף 368 (א) סיפא לחוק העונשין.

תסקירי שירות המבחן.

בהתאם להסדר הטיעון, כאמור לעיל, הופנה הנאשם לשירות המבחן. בעקבות כך הוגשו ארבעה תסקירים. התסקיר הראשון שהוגש עובר לדיון שהתקיים ביום 6.5.15 מבטא למעשה הבסיס להתלבטות הרבה בגזר הדין, כפי שיפורט להלן. בתסקיר זה, ערך שירות המבחן ניתוח מקיף ומעמיק של כל המרכיבים הרלבנטיים לעניין, במיוחד בעניין אישיותו והתנהלותו של הנאשם כלפי בני משפחתו ובעיקר ילדיו. על פי התרשמות שירות המבחן, לנאשם בעיה בתפיסת דרך חינוך ילדיו. לפי תפיסתו, שמקורה באלימות שחווה הנאשם מהוריו בילדותו, הדרך לחינוך הילדים היא במכות "חינוכיות" מעת לעת. יתירה מזו, הנאשם אינו מוצא פגם בהתנהלותו זו, וממילא לא מצא כי ראוי לו להשתלב בהליך טיפולי בעניין האלימות כלפי ילדיו, כדרך חינוך קלוקלת. בסופו של התסקיר, שניתן לכנותו "שלילי" קבעה קצינת המבחן כי בהעדר תכנית טיפולית, נוכח גורמי הסיכון הבולטים במצבו של הנאשם, ודיווחיו אודות המשך השימוש באלימות כלפי ילדיו, הרי שיש מקום לענישה משמעותית וקונקרטית שתחדד מימד ההרתעה. לפיכך לא נמצאה המלצה להארכת המאסר המותנה העומד ותלוי נגד הנאשם.