מדינת ישראל נ' פ'

רקע ועובדות כתב האישום

1. הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון, לאחר תיקון כתב האישום, במפורט בכתב האישום המתוקן, על בסיס הודאתו, בביצוע העבירות הבאות: שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק, כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק, חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק.

2. על פי המפורט בכתב האישום המתוקן הנאשם הוא אחי הקטינה המתלוננת ילידת שנת 1997 (להלן: "הקטינה או אחות הנאשם"). בתאריכים הרלוונטיים לאישום הראשון, התגוררו הנאשם והקטינה בדירה משותפת (להלן: "הדירה"). ביום ה- 4.3.15 בסמוך לשעה 20:00, בסלון הדירה, על רקע ויכוח בין הנאשם לקטינה, משהבחינה הקטינה כי הנאשם כעוס וקמה מן הספה כדי לצאת מהבית, תקף אותה הנאשם בכך שניגש אליה, אחז בה, הושיב אותה על הספה וסטר לה בפניה תוך שהוא צועק עליה. באותן הנסיבות קמה הקטינה מהספה בניסיון נוסף לעזוב את הבית. אז איים עליה הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה, בכך שאמר לה כי אם תצא מהבית זה יהיה הסוף שלה והוא ירצח אותה ובכך שקרע את החולצה והחל לקרוא על שמה קדיש, בכוונה להפחידה או להקניטה. הקטינה יצאה מן הדירה ונאלצה לישון בבית חברתה.

    

3. ביום 5.3.15, בסמוך לשעה 19:00, הגיעה הקטינה לדירה לקחת בגדים וכשדפקה על דלת הדירה, פתח הנאשם את הדלת ותקף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שגרר אותה אל תוך הבית וכן כלא אותה שלא כדין בכך שנעל את דלת הדירה ולקח אליו את המפתחות. מיד ובסמוך, נטל הנאשם את הטלפון הנייד שלה, וכשהתנגדה למעשיו הוסיף לתקוף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שדחף אותה על הספה. בנסיבות המתוארות, הסבירה הקטינה לנאשם כי הגיעה רק לקחת בגדים ובתגובה לכך איים עליה הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה בכך שאמר לה: "אני רוצה לראות שאת יוצאת מהבית" תוך כדי שהוא מסיר מידיה את הבגדים שנטלה, כדי להפחידה או להקניטה. באותן הנסיבות איים הנאשם על הקטינה בפגיעה בחירותה בכך שאמר לה כי לא תצא מהבית כל עוד לא תנקה את הצרכים שכלבו עשה בחדרו וכן כל עוד תנקה את חדרי השינה שלו ושלה באקונומיקה, כדי להפחידה ולהקניטה.

    

4. בנסיבות אלה, עת ביקשה הקטינה לצאת מהדירה, אמר לה הנאשם כי היא לא יוצאת ותקף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שהפיל אותה על הספה בחדרו והוסיף להותירה כלואה, שלא כדין בדירה, תוך שהוא אומר לה: "יאלה יאלה תנקי יא שרמוטה יא שיפחה..." והקטינה נאלצה לנקות את הבית כבקשתו, כדי שתוכל לצאת מהדירה. בהמשך, כשביקשה שוב לצאת מהדירה, הורה הנאשם לקטינה לנקות ולשפשף את כל הבית ותקף אותה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שדחף אותה לחדרה. בשלב זה פתחה הקטינה את החלון בחדרה וזעקה לעזרה ובתגובה לכך תקף הנאשם את הקטינה בלא הסכמתה ושלא כדין בכך שתפס בכתפה סובב אותה אליו, הצמיד אותה לקיר אמר לה "אל תצאי מפה". בהמשך לכך, לאחר שמילאה אחר כל מבוקשו, הוסיף הנאשם לכלוא את הקטינה שלא כדין בדירה, בכך שסרב לבקשתה לצאת מהבית והקטינה שכנעה אותו לאפשר לה לשהות בלילה בביתו של מקסים. בתגובה לכך איים עליה הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחירותה בכך שאמר לה כי אם לא תהיה בדירתו של מקסים או שתנסה להתקשר למישהו, הוא ירצח אותה וכי הוא יודע איפה למצוא אותה, כדי להפחידה או להקניטה.

    

5. על פי המפורט באישום השני, הנאשם הוא בנה של המתלוננת והמתלוננת הינה בת זוגו של המתלונן (להלן: "אמו של הנאשם או המתלוננת"). ביום 6.3.15 בשעה 16:00 לערך על רקע סירובה של המתלוננת לקחת הביתה את ביתה. איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה של המתלוננת ואחותו וכן בפגיעה ברכושו של המתלונן, בכך שהתקשר אל המתלוננת ואמר לה: "אם את לא תגידי לי איפה את, אני אשרוף לך את הבית ואשרוף את האוטו של נ'" בכוונה להפחידה או להקניטה. מיד בהמשך, לאחר שהמתלוננת ניתקה את השיחה, התקשר אליה שוב הנאשם ואיים עליה בכך שאמר לה "את רוצה לשמוע מה אני עושה?" והשמיע לה קול של אוויר שיוצא וזאת בכוונה להפחיד את המתלוננת או להקניטה. בנסיבות שלעיל, פגע הנאשם ברכבו של המתלונן אשר חנה באותה העת, בכך שניקב במזיד את הצמיג השמאלי באמצעות עט מברזל.