ת"פ 66540-12-14 מדינת ישראל נ' יונטנוב

רקע

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של היזק לרכוש במזיד בניגוד לסעיף 452 בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), וזוכה מעבירה של תקיפה בניגוד לסעיף 379 לחוק.

בהכרעת הדין נקבע כי ביום 16.11.14 בשעה 12:30 לערך, בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה, התקרב הנאשם אל המתלונן, עורך דין המייצג את בת זוגו לשעבר של הנאשם, לאחר דיון במסגרת הליך הגירושין שבין בני הזוג. הנאשם צעק על המתלונן, קרב את ידו לעבר פניו, תפס במשקפיו והטיח אותם לריצפה כך שנשברו.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם פגע בערך החברתי של הגנה על קניינו ורכושו של אדם.

נטען כי יש להתחשב בסוג הרכוש הנפגע, משקפיו של המתלונן אשר שימשו אותו לצורכי עבודתו ולצרכי הראייה היומיומיים, ובכלל זה לצורך נהיגה. כן נטען כי יש לראות לחומרא את העובדה כי בעת ביצוע העבירה המשקפיים הורכבו על פניו של המתלונן.

ב"כ המאשימה טענה כי נגרמה למתלונן פגיעה כספית ממשית, שכן מדובר במשקפיים מתוצרת קרטייה, שערכם הכספי גבוה. עוד עמדה ב"כ המאשימה על כך כי למתלונן נגרמה פגיעה ביום עבודתו, שכן לא היה ביכולתו להמשיך את יום הדיונים המתוכנן.

נטען כי לחובת הנאשם הרשעה בגין הפרת צו שנועד להגן על אדם, וכן הרשעות נוספות. הנאשם ניהל הוכחות ולא לקח אחריות על מעשיו.

נוכח האמור לעיל נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות. המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות, קנס ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם טען כי אמנם ביצוע המעשה על ידי הנאשם הינו מכוער, אך מבחינת חומרת העבירה הרי שהמעשה אינו מצוי ברף העליון. נטען כי מעשיו של הנאשם בוצעו על רקע כעסים שנוצרו בו בכל הנוגע להתנהלות הליך הגירושין, הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני, עת תפס את הצד שכנגד כפועל נגדו בכוונה ומתוך רצון להשיג רווח מסוים.

נטען כי הנאשם גרוש ומשלם מזונות חרף מצבו הכלכלי הקשה, וכי חווה כעס וקושי מאחר שלא ראה את ילדיו - בן בגיר הסובל מפיגור שכלי וילד בן 5, מזה תקופה ארוכה, ומערכת היחסים ביניהם הינה על בסיס טלפוני בלבד.

עוד נטען, כי ההרשעה הנוכחית הינה הרשעתו הראשונה בסוג עבירות זה, וכי מתחם העונש ההולם הינו החל בקנס והתחייבות וכלה במאסר על תנאי.

הנאשם לא ביקש לאמר דבר בעת שניתנה לו זכותו לעשות כן.

דיון וגזירת הדין