ת"פ 62049-01-15 מדינת ישראל נ' סעדי ואח'

1.ביום 12.7.15 הורשע הנאשם 3 (להלן: "הנאשם") על סמך הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון. ההסדר לא כלל הסכמה לגבי העונש וסוכם שכל צד יטען טענותיו לעניין זה באופן חופשי.

2.העבירות נשוא כתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום") בהן הורשע הנאשם הן חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 333 + 335(1) + (2) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

3.בעובדות כתב האישום נאמר כי בתאריך 13.12.14, סמוך לשעה 20:30, שהה רמי דאוד (להלן: "המתלונן") בחניון בנק הפועלים ברח' חלוצי התעשיה בקרית אתא, יחד עם אחרים.

באותה עת הגיעו למקום הנאשם יחד עם הנאשמים 1 ו-2 וחבריהם בשני רכבים, ובהגיעם למקום פנה נאשם 2 למתלונן כשהוא מלווה בנאשמים 1 ו-3 ושאל אותו מהיכן הוא. המתלונן השיב כי הוא תושב טמרה וביקש מהנאשם 2 וחבריו לעזוב את המקום ולהניח לו. בהמשך לאמור לעיל, היכו הנאשמים את המתלונן בכך שנאשם 1 הרים משטח עץ גדול והיכה אותו באמצעותו תוך שהוא מפילו ארצה ובעוד המתלונן שרוע על הרצפה, המשיך נאשם 1 להכותו. נאשם 2 ניגש אל הרכב, הוציא מתוכו מוט עץ והחל אף הוא להכות את המתלונן ברגליו באמצעותו. בד בבד, ובצוותא חדא, תקף נאשם 3 את המתלונן בכך שבעט בו בבטנו. במהלך התקיפה הנ"ל, נטל הנאשם 3 מכשיר טלפון נייד מסוג אייפון S5 השייך למתלונן ואשר נפל ממנו בזמן התקיפה. זאת בלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול אותו מהמתלונן שלילת קבע.

כתוצאה מהתקיפה הנ"ל נגרמו למתלונן שבר של הטיביה ברגל ימין, שפשוף בקרקפת, פצע במרפק ימין ושטפי דם בבטן, ברגל ובצוואר.

4.בטרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, הגישה המאשימה ראיותיה לעונש שכללו תיעוד רפואי ואישור המוסד לביטוח לאומי המלמדים על הנזקים שנגרמו למתלונן (ת/26, ת/27 ו-ת/32 בתיק המוצגים). בנוסף, הגישה גליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (מע/1), ממנו עולה כי לחובתו הרשעה מיום 22.12.13 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וסיוע לחבלה כשהעבריין מזויין (שתי עבירות). בנוסף הוגש כתב האישום וגזר הדין נשוא הרשעתו הנ"ל של הנאשם שניתן במסגרת ע"פ 4105-03-13 בבית משפט המחוזי בחיפה (מע/2).

5.בפתח טיעוניה לעונש, ציינה המאשימה כי הגם שמדובר בשתי עבירות בהן הורשע הנאשם, הרי שעסקינן באירוע אחד ובמסכת עובדתית אחת. לפיכך, יש לקבוע מתחם עונש אחד לאירוע הכולל.

בהתייחס למתחם העונש, הפנתה המאשימה לערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה, הוא הערך של שמירה על שלמות גופו של אדם, על כבודו ועל רכושו. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, נטען כי עובדות כתב האישום מעידות על חומרת המעשים אשר אך יד המקרה היא זו שהובילה לכך שלא הסתיימו בפגיעה קשה יותר. הנאשם וחבריו התנפלו על המתלונן והיכו אותו ללא רחם, מי במוט עץ, מי במשטח עץ ומי בבעיטות. נטען כי חלקו של הנאשם בכתב האישום היה מרכזי ביותר. לא מדובר במי שנגרר אחר חבריו אלא שלושת המעורבים פעלו כאיש אחד, בצוותא חדא, תוך שנוכחותם המשותפת מדרבנת ומחזקת את ידיהם. עוד הוסיפה המאשימה כי אין צורך להכביר מילים לגבי הנזק שנגרם או שצפוי היה להיגרם מביצוע העבירה, כפי העולה, בין היתר, מעדותו של המתלונן, שהעיד כי מאז התקיפה ועד היום אינו עובד ותמך דבריו באישור מהמוסד לביטוח לאומי. המאשימה הפנתה לענישה הנוהגת במקרים דומים ולכך שבית המשפט מתייחס בחומרה למעשי האלימות שפשטו בחברה ומחייבים ענישה מחמירה על מנת לעקור תופעה זו מהשורש.