ת"פ 61397-03-16 מדינת ישראל נ' ז.

האישום וההרשעה

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.לפי כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי, הנאשם וגב' נ. ו. (להלן: "המתלוננת") היו זוג נשוי והתגוררו יחדיו בא. ביום 26.3.2016 בסמוך לשעה 2:30, פרץ ויכוח בין השניים בדירתם, במהלכו תקף הנאשם את המתלוננת, בכך שתפס אותה בחוזקה ואמר לה: "תעופי מהבית", תפס אותה בידה הושיבה על המיטה ונשך אותה בחוזקה בידה הימנית וגרם לה כאבים וסימן נשיכה בצבע אדום-כחול. המתלוננת ביקשה לעזוב את הדירה, אך הנאשם רדף אחריה ומשך אותה בניסיון למנוע ממנה לעזוב, ואיים עליה באומרו "שהיא משגעת אותו ואם היא תמשיך לבכות הוא יכול לעשות משהו יותר גרוע והוא לא ישתלט בעתיד על עצמו ועל המעשים שלו".

טיעוני הצדדים לעונש

3.ב"כ המאשימה, עו"ד זהר אזרואל, טענה למתחם ענישה הולם שבין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 4 חודשי מאסר בפועל. נטען כי הנאשם פגע בערכים חברתיים מוגנים כגון שלמות הגוף ואוטונומיית הפרט. הוגש גיליון הרשעות קודמות (ת/1), לפיו התנהל בעבר משפט נגד הנאשם בבית המשפט לנוער בגין עבירות אלימות, שהסתיים ללא הרשעה. בנסיבות המקרה, ולאור התסקיר החיובי, עתרה המאשימה להשית על הנאשם ענישה ברף התחתון של המתחם הנטען, בדרך של מאסר שירוצה בעבודות שירות, התחייבות ופיצוי למתלוננת.

4.ב"כ הנאשם, עו"ד יצחק מויאל, ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם עונש מרתיע וצופה פני עתיד, משיקולי שיקומו. הסנגור עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם שהיה "בגיר צעיר" ונשוי טרי בעת האירוע. נטען כי בעקבות האירוע השניים התגרשו. הנאשם שולב בקבוצה טיפולית בהצלחה ולאחר מכן השתלב בעבודה ובמסגרת לימודית. נטען כי אירוע כתב האישום היה נקודתי ונבע משתיית אלכוהול מופרזת כחלק מקיום מצוות "עד לא ידע" בחג הפורים. הסנגור ביקש להתחשב במעצרו של הנאשם בהליך זה מיום 26.03.2016 ועד ליום 30.03.2016 ולאחר מכן היותו במעצר בית ממושך. לאור זאת, ביקש הסנגור להסתפק בענישה צופה פני עתיד.

5.הנאשם מסר כי האירוע אינו משקף את אופיו והתנהגותו ומאז עבר תהליך ועזב את א. . הנאשם התנצל על מעשיו והבטיח שלא לחזור עליהם. לדבריו, הוא פתח דף חדש בחייו, ניתק קשר עם המתלוננת, התנצל וביקש לסיים את ההליך במהירות האפשרית.

דיון ומסקנות

6.בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. תחילה, אקבע מתחם ענישה למעשי העבירות שביצע הנאשם, על בסיס שיקולים נורמטיביים ואובייקטיבים, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. לאחר מכן, אקבע את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבותיו, בצורך בהרתעתו ואחרים כמותו, ובכלל זה אבחן האם ראוי כי ענישת הנאשם תחרוג ממתחם הענישה (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2013)).